בת בריינה ושמואל זיינוול. נולדה בי"ד בחשוון תרנ"ח (1897) בטומאשפול שבפודוליה (אוקראינה). בשנת 1906 עלתה עם הוריה לארץ-ישראל. תחילה התיישבה המשפחה בחוות סג'ירה, אחר-כך עברה למושבה כינרת ובסוף השתקעה במושבה מנחמיה (מלחמיה) שבגליל התחתון. במנחמיה סיימה שרה את לימודיה בבית-הספר היסודי. בבית-הספר עשתה חיל בלימודיה, היתה מרבה בקריאה ומצטיינת בכתיבת חיבורים. באחד מחיבוריה כתבה, כעדות המורה זאב כרמי בזכרונותיו: "רבות הגיתי באלו שמשאלתם ניתנה להם ונפלו על הגנת מושבתם מלחמיה, ובכל פעם אני חוזרת לעצמי: הלוואי יהי גם חלקי עמהם". אם זאת גילתה חריצות רבה בעבודה במשק הוריה. לאחר תום הלימודים יצאה לעבודה בישובים שונים בארץ כשהיא מצטרפת לקבוצות חלוצים, דוגמת הקבוצה בפתח-תקווה וקבוצת מחניים שבגליל העליון. אחר-כך עברה ליפו, שם עבדה במשתלה של האגרונום אטינגר מטעם "ועד הצירים". בכל אותם מקומות התבלטה לא רק בחריצותה אלא גם בצמאון הדעת ונחישות הרצון וההחלטה. אחרי-כך שבה למושבתה. בראשית 1920, עם גבור הסכנה הבטחונית לישובים העבריים בגליל העליון, התנדבה לצאת להגנת תל-חי וכפר גלעדי. היא הגיעה לכפר גלעדי ומשם עברה, בסכנת נפשות, לתל-חי. ביום י"א באדר תר"ף (1.3.1920) היתה בין הנופלים על הגנת הנקודה. היא נהרגה בהתפוצצות רימון שהטילו המתקיפים לחדר העלייה של בית המגינים. באותו לילה הובאה לקבורה בכפר גלעדי עם שאר חמשת הנופלים בהגנת תל-חי ביניהם מפקדם יוסף טרומפלדור.

שמה הונצח בספר "חולמים ולוחמים", ו"השומר".