מסורת אגרת, מעטפה ובול
מסורת איגרות יום הזיכרון למשפחות השכולות עם מעטפה מעוצבת ובול מיוחד
מסורת מקורית וייחודית נבנית בתרבות הזיכרון בישראל למן שנותיה הראשונות של המדינה ועד היום, מדי שנה, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מקבלת כל משפחה שכולה איגרת מיוחדת כפנייה אישית. האיגרות נכתבות ונחתמות על ידי נשיאים, ראשי ממשלה ושרי ביטחון אשר מצאו צורך וחובה להשתתף בכאב וביגון המשפחות, ביודעם שאין במילים כדי לנחם.
כל איגרת נשלחת באופן אישי לכל משפחה כשהיא נתונה במעטפה ובול המוקדשים בלעדית ליום הזיכרון ומעוצבים מדי שנה, על ידי טובי האמנים והמעצבים הגראפיים. המעטפה, הזוכה לעיצוב ייחודי והבול, המונפק מטעם השירות הבולאי בייחוד לרגל יום הזיכרון, מעניקים ביטוי ייחודי לכאב ולאבל המלווים את יום זה.
"אחים יקרים", פותחת איגרת הנשיא יצחק בן-צבי למשפחות השכולות ערב יום הזיכרון התשי"ג (1953). "היום יזכור כל בית ישראל את בניו הנאמנים, אשר בלעדי קורבנם העליון לא היתה מדינת ישראל קמה... ודברי פעולתם, בחייהם ובמותם, יזהירו לדורות הבאים כזוהר הרקיע, ורוחם רוח גבורה תנחה את הנוער בדרכו לביצור יסודות המולדת, והיתה לנו זאת לנחמה"
מסורת משלוח איגרות יום הזיכרון למשפחות הנופלים נולדה אצל יוסף דקל, מנהלה הראשון של המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון. היו אלה ימים של אחרי מלחמה ארוכה ועקובה מדם, מלחמת העצמאות. אלפי משפחות איבדו את יקיריהן. אלפי בתים ביישוב נותרו ללא אב, בעל, אישה, בן או בת. דקל, שהופקד מטעם משרד הביטחון על הנצחת זכר הנופלים ועל המגע השוטף והיומיומי עם משפחותיהם, חיפש אמצעי קשר ישיר וצנוע , דרכו ניתן להגיע לכל בית וללבו של כל איש ואיש. מאחר והיה, בין היתר, אספן בולים נלהב, הפתרון שנמצא כמעט ונולד מעצמו: איגרת, מעטפה ובול. איגרת כפנייה אישית ואינטימית לכל משפחה ומשפחה, מעטפה הזוכה לעיצוב ייחודי והולם, ובול מיוחד המונפק מטעם השירות הבולאי לרגל היום והמועד.
הגם שבגלגוליה הראשונים הונחה הצעתו של דקל על השולחן כבר ב-1950, נדרשו עוד שנתיים תמימות של דיונים ולבטים לפני שזכתה לצאת אל הפועל. ערב יום הזיכרון תשי"ב (1952) קיבלה כל משפחה שכולה באמצעות הדואר "מנחת זיכרון" מטעם מדינת ישראל. תשורה זו כללה מעטפה מעוצבת ומצוירת הנושאת את הכותרת "יום הזיכרון" וגיליון למזכרת שעליו שלושה בולים חדשים לרגל יום העצמאות תשי"ב (בראשון הטנק הסורי הפגוע בדגניה, בשני מגדל המים המנוקב ביד-מרדכי ובשלישי בית העלמין הצבאי בצפת). על שובל הבולים הופיעו לראשונה המילים: "יום הזיכרון ללוחמי הקוממיות". מנחת הזיכרון הכילה גם איגרת אישית קצרה , חתומה בידי מנהל המחלקה להנצחת החייל. "נראה כזכות לעצמנו", כתב יוסף דקל, "אם כב' יקבל ברצון... את הגליון והמעטפה עם הבולים הרצופים בזה שיצאו השנה ליום הזיכרון לחללי מלחמת השחרור ויום העצמאות תשי"ב. אנו מקווים כי הבולים הנאים האלה, שיפוצו בישראל ובעמים , יעלו מחדש וברוב זוהר את אגדת הפלאים אשר בדם יקירינו נהפכה למציאות...".
ועם זאת נדרשו עוד ארבע-עשרה שנים לתיקונו של "עיוות" מסוים, אשר נבע מהסמיכות הכרונולוגית ההדוקה בין יום הזיכרון ליום העצמאות. רק ב- 1966 נוצרה לראשונה אחידות מלאה בין נושא המעטפה, שנקשר מלכתחילה בכאב ובאבל המלווים את היום, לבין נושא הבול, שעמד עד אז בסימן השמחה והגאווה הלאומית בפרוס החג. וכך מופיעה לראשונה על בול יום הזיכרון תשכ"ו אנדרטה (הגלעד למשחררי הגליל התחתון) לזכר הנופלים במערכה. כך גם נעדרות משובלו של בול זה לראשונה המילים "יום העצמאות", ומכאן ואילך הוא מוקדש בלעדית ל"יום הזיכרון לחללי צה"ל" (נוסח שהופך עם השנים ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל").
איגרת יום הזיכרון הראשונה נכתבה ונחתמה, כאמור, על ידי מנהל המחלקה להנצחת החייל. על אלו שבאו בעקבותיה חתומים נשיאים, ראשי ממשלה ושרי ביטחון, ובהם הנשיא יצחק בן- צבי, ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן -גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, הנשיא זלמן שזר, שר הביטחון משה דיין, שר הביטחון עזר ויצמן, ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין, שר הביטחון אריאל שרון, שר הביטחון משה ארנס, ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק שמיר, ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס ושר הביטחון יצחק מרדכי.
המסורת המקורית של איגרות, מעטפות ובולי יום הזיכרון עוצבה משנה לשנה, כאשר טובי האמנים והמעצבים הגראפיים בארץ נוטלים מדי שנה חלק בעיצוב המעטפה והבול לקראת היום והמועד. עם הזמן היתה מסורת זו לערוץ קשר חשוב וחיוני של משרד הביטחון, באמצעות היחידה להנצחת החייל, עם משפחות הנופלים, ולאחד משגריריה המוכרים והיחודיים של תרבות הזיכרון בישראל.