בנם של מרים ויעקב. נולד ביום כ״ו בטבת תשי״ח (18.1.1958).

יוסף (יוסי) גדל והתחנך בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "הגיבורים" ובחטיבת הביניים ובתיכון "בסמ"ת". מצעירותו אהב מאוד מוזיקה, ובמיוחד האזנה לג'אז, בלוז ורוק, לצד אהבתו לספורט ולמשחק הכדורסל.

בשנת 1976 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הים. את דרכו הצבאית החל בקורס חובלים, ובמסגרת הכשרתו ביצע אימוני צלילה בנחל הקישון. בהמשך שירותו שימש כצ'יף דבור, ובחודשים האחרונים לשירות עבר לשרת ביחידת ה"יתושים", ספינות הסיור הפועלות בים המלח. בתום שלוש שנות שירות השתחרר בדרגת סמל-ראשון.

יוסי הכיר את הגר במסיבת הגיוס שלו דרך חברים משותפים, וכשנתיים לאחר מכן הם היו לבני זוג. לאחר שחרורו, הצטרף להגר כשנסעה לארצות הברית בעקבות משפחתה ששהתה שם בשליחות, ובמהלך תקופה זו עבד בקונסוליה הישראלית בניו יורק. לאחר כחצי שנה שבו השניים ארצה והקימו את ביתם בחיפה.

בשנת 1981 נישאו יוסי והגר, ובשנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים: זהר, נעם וטומי. הוא היה אבא טוב ומסור באופן יוצא דופן, שהיה קשוב לכל צורך של ילדיו ודאג להם ללא הרף. כבן זוג, היה חבר טוב ומסור שניתן לסמוך עליו בכל עת.

יוסי השלים תואר ראשון בגיאוגרפיה והוראה באוניברסיטת חיפה. בתחילת דרכו המקצועית עבד כמורה, ובהמשך עשה שינוי מקצועי ועבר לעבוד בתחום הביטוח.

לאורך השנים המשיך לטפח את תחביביו הגדולים. בין היתר הצטרף לנבחרת הכדורסל בליגה למקומות עבודה, היה חובב מוזיקה מושבע ואסף מאות תקליטים במהלך חייו. כמו כן, אהב מאוד את הים והשיט, ובמשך תקופה החזיק בסירת מפרש קטנה איתה נהג לשוט במפרץ חיפה. הוא הרבה לקחת את ילדיו לשיט המשותף, שהיווה עבורם זמן איכות משפחתי מיוחד.

בשנה וחצי האחרונות לחייו נלחם יוסי במחלת הסרטן, שהתפרצה אצלו בעקבות החשיפה לחומרים מסוכנים באימוני הצלילה בנחל הקישון, עד אשר הכריעה אותו.

יוסף שיינברג נפטר ביום י"ד בחשוון תשע"ה (7.11.2014). בן חמישים ושש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ החותרים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו משפט שתחילת מילותיו לפי אותיות שמו: ״יחד ותמיד סביב ישותנו״.