בנם של בלהה (בלה) ונחום. נולד ביום כ"ט בשבט תרצ"א (16.2.1931) בתל אביב.

משה גדל והתחנך בשכונת פלורנטין בתל אביב. ילד יפה תואר, נבון ובעל חוש הומור מפותח. מכריו תיארו נער חברותי, שנון ואהוב על הבריות שעסק בספורט והקסים את בנות השכונה.

משה היה בן מסור ואח אוהב שהפיץ אור ושמחה בבית. הוא הסב נחת להוריו ועמד תמיד לצד אחיו.

בסיום לימודיו התגייס לצה"ל ונטל חלק במלחמת העצמאות. הוא שירת בחיל השריון, זכה להערכת מפקדיו ועמיתיו ויצא לקורס מפקדי טנקים.

עם פרוץ מלחמת סיני בשנת 1956 מיהר להתייצב למילואים והוביל את צוותו כמפקד טנק. במהלך הלחימה נפצע באורח קשה. הוא עבר שיקום ארוך והוכר כנכה צה"ל.

את מרים הכיר לאחר הפציעה והאהבה ביניהם ניצתה. הם נישאו וחלקו זוגיות מאושרת במשך ארבעים ואחת שנים. במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים, ענת, רועי וטל. משה היה בן זוג תומך ואב מסור. הוא היה קשור לילדיו בעבותות של אהבה, שיחק איתם, דאג לכל מחסורם ועזר להם בלימודים.

לאחר שיקומו משה ניהל סוכנות דואר בגבעתיים. עסק בכך ארבעים שנה, היה מנהל חרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה, קשוב לעובדים וללקוחות כאחד.

משה לא נתן לפציעה להגביל אותו. הוא היה פעיל בארגון נכי צה"ל, התגלה כאתלט מוכשר ואף קטף מספר תארים. במשחקים הפאראלימפיים ברומא בשנת 1960 שימש קפטן נבחרת ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים וזכה עם הנבחרת במדליית ארד. בשנת 1975 זכה במדליית ארד בשחיית גב באליפות אירופה לספורט נכים שהתקיימה באוסטריה.

משבגרו ילדיו והקימו משפחות, זכה לנכדים. משה אהב לשחק עם נכדיו ובילה עימם בכל הזדמנות.

אדם ישר דרך, רחב לב ומלא נתינה. בלט כחבר טוב ונאמן שניתן לסמוך עליו, קשוב ונכון תמיד להושיט יד לעזרה.

משה היה אדם שנוכחותו הייתה מורגשת מיד בכל מקום. הוא ניחן בחוש הומור ציני, אהב לספר בדיחות ורומם את מצב הרוח. באופיו הכריזמטי ובמאור פניו כבש את לב כל מי שפגש והותיר חותם על כל סובביו.

משה בורשטיין נפטר ביום ט' באב תשס"א (29.7.2001). בן שבעים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ואחים.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים "מרשים ופיקח, שנון ונבון, הומוריסטי והגון", כאשר תחילות המשפטים יוצרות את שמו.