בן בכור למלכה ואורי. נולד ביום ג' באלול תשנ"ח (25.8.1998) בגבעת וושינגטון, קריית חינוך השוכנת סמוך לגדרה. אח לאלירן, מעיין גאולה, מוריה, אביתר ומיטל.

אביאל גדל בכפר הנוער גבעת וושינגטון, המשפחה גרה במקום כיוון שאימו עבדה כמדריכה ובהמשך כמנהלת הפנימייה. אף על פי שלא היו כמעט ילדים ביישוב הקטן, הוא אהב חברה והיה חברותי מאוד. כבר בגיל צעיר היה אחראי מאוד ואף שמר על אחיו הקטנים.

הוא למד בבית הספר היסודי "ברויאר" שביישוב יד בנימין ומכיתה ז' למד בישיבת "בני עקיבא נווה הרצוג" שבמושב ניר גלים. כשהיה בכיתה ז', העתיקה המשפחה את מגוריה למושב בני דרום הסמוך לאשדוד. אביאל הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא" כדי להכיר חברים חדשים. כעבור שלוש שנים ביקש לעבור לפנימייה, אך השאיר להוריו את ההחלטה לאיזו פנימייה ילך משום שסמך עליהם שיבחרו כראוי.

מכיתה י' למד בישיבת "בית יהודה" בכפר מימון שליד נתיבות בתנאי פנימייה. חיי החברה שלו שם היו פוריים מאוד, ואף על פי שהלימודים לא היו בראש מעייניו, הוא אהב את הפנימייה. בני, חברו לחדר בפנימייה, סיפר: "אני זוכר את הצחוקים שעשינו ביחד, את כל השטויות שעשינו ביחד..."

אימו מלכה סיפרה שבאספות ההורים עוד במסדרון, לפני שהספיקה להגיע לכיתה, שמעה ממוריו מחמאות על דרך הארץ, הנתינה והמוסר של בנה. בכיתה י"ב, למשל, הוא הוביל את כל בני כיתתו לסייד את קירות הכיתה לקראת אספת ההורים, כדי שלהורים יהיה נעים להיכנס לכיתה ולשהות בה.

אביאל תכנן להתגייס מייד אחרי התיכון ולא ללמוד במכינה קדם-צבאית כפי שהוריו העדיפו. הפרופיל הרפואי שלו ירד בעקבות שבר בידו, והדבר תסכל אותו משום שרצה להיות לוחם ביחידות השדה. היה לו חשוב לתרום את המרב.

ביום 29.11.2016 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "קדם" של חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף. בטקס שהתקיים בתום מסע הכומתה הגיעו בני משפחתו לבושים חולצה ועליה הכיתוב "אביאל שלנו, גאים בך!" כעבור כמה חודשים החל קורס מפקדי כיתה (מ"כים).

אביאל התייחס בנועם לכל חייל סביבו – עודד חיילים שחוו קושי ועזר להם לעבור את תהליך ההכשרה. הוא עשה זאת בשיחות עידוד שהזדמנו בשמירות ובין משימות. מדי יום נכנס לחדר התצפיתניות כדי לברכן ב"בוקר טוב" ולוודא אם הן זקוקות לדבר-מה בעת משמרתן. הוא נתן לכל אחד להרגיש שהוא יחיד ומיוחד עבורו.

מילדותו היה אביאל קרוב להוריו ושיתף אותם בחייו האישיים. בתקופת השירות הצבאי, ההתכתבות המרובה עם אימו בהודעות בטלפון הנייד הביאה לידי פריחה נוספת בקשר שלהם. הוא התייעץ עם הוריו על כל נושא וסיפר על חוויות הצבא. החיבור שלו עם אביו התחזק בתקופה זו. האב היווה אוזן קשבת לבנו, והבן מצידו קיבל מאביו ערכים שליוו אותו לאורך הדרך. גם הקשר עם אחיו אלירן, הצעיר ממנו במעט יותר משנה, התהדק כשהשניים בגרו ושירתו באותה עת בצבא. הם שיתפו זה את זה בחוויות בשיחות ליליות.

בשלב מסוים של השירות סיפר לאימו שהוא מרגיש שמיצה את החוויה הצבאית ושברצונו לשרת בתפקיד משמעותי יותר. לאחר מכן עשה כדבריה: פנה למפקד הגדוד וסיפר לו על תחושותיו ומחשבותיו. בעקבות זאת ובזכות היכולת שלו לרקום קשרים קיבל באוגוסט 2018 תפקיד של סגן רב-סמל פלוגתי (סרס"פ). לא היה גבול לשמחתו. תחושת המשמעות גרמה לו לתת את כל כולו בתפקיד החדש, והתכונות שלו של נקיטת יוזמה וארגון באו לידי ביטוי בתפקיד.

ליבו היה רחב לכל מי שהכיר אך במיוחד לבני משפחתו, ורגישותו לאימו הייתה יוצאת מן הכלל. בכל פעם שחזר מהבסיס הכין לה כוס קפה ווידא שתשב לנוח במרפסת. לאחר מכן עזר לסדר ולנקות את הבית. בהזדמנויות אלו גם חילק לאֶחיו דמי כיס ככל יכולתו. מעולם לא ביקש מהוריו עזרה כספית, הדגישה אימו, למעט פעם אחת שביקש ממנה הלוואה ועשה זאת בענווה רבה ובהתנצלות. כשאחיו אביתר היה בן אחת-עשרה, ראה עד כמה הוא מתאווה ל"הוברבורד" (מעין גלגשת חשמלית), ולכן הציע לעזור לו לקנות. הוא הלך עימו לחנות ושמח לראות את אושרו של אחיו.

אביאל חש קרבה גדולה לבני משפחתו והושפע מהם. החברים מהצבא סיפרו שהוא דיבר עליהם הרבה, על הוריו בפרט, ושהיה מצטט משפטים מפיהם. האישור מהוריו היה חשוב לו, וגם בגיל בוגר יחסית לא פעל בלי ששמע שהדבר מקובל עליהם. זה בא לידי ביטוי למשל כשרצה לטוס לחו"ל עם חברים לאחר התיכון, ובנוגע לניקוב אוזנו כשכבר היה בן עשרים. דעתה של אימו הייתה חשובה לו, ואפשר לומר שהוא היה "ילד של אימא".

הדברים הקטנים בחיים שימחו אותו וסיפקו אותו, למשל אוכל מושקע וטוב. מותגים וראוותנות לא דיברו אליו. הוא הודה על כל מה שקיבל, מהקטן ועד הגדול ביותר, והעריך כל דבר שנעשה עבורו. הייתה בו רוחניות מיוחדת, ולכן למשל ביקש מאימו להתפלל עבורו ולהדליק נרות. כדמות המלכדת בחבורה נהג אביאל לארגן מפגשים חברתיים בחופשות ובסופי השבוע.

בתחילת דצמבר 2018 נסעה כל המשפחה לנופש באילת אחרי שנתיים שלא נפשו יחד. למרות העומס ברכב, הוא רצה לשוב מהנופש עם המשפחה ולא לנסוע בנפרד.

בסוף השבוע ההוא גם נפגש עם חבריו ב"שבעה" של אביו של חבר לכיתה. הוא אמר לחברים שעצוב שנפגשים רק באירועים כאלה והציע לארגן מפגש כיתתי.

ביום חמישי, 20.12.2018, עבד קשה במיוחד בבסיס במסגרת תפקידו, משום שהוטל עליו להעביר מכולות וציוד רב בין מִפקָדות. בערב שוחרר לביתו ולמרות עייפותו יצא עם חבריו לבילוי. הוא ביקש מאימו להעירו בבוקר כדי לנסוע לבקר את סבתו וסבו במושב חלץ שבאזור שדרות.

ואכן, בבוקר יום שישי הוא הצטרף לאביו לנסיעה זו. מעט לפני השעה שתים-עשרה בצהריים, זמן קצר לפני שהגיעו למושב חלץ, נקלעו לתאונת דרכים בכביש 232. אביאל ואביו, רב-סמל בכיר אורי דוד איש משטרת ישראל, חולצו מן הרכב ללא רוח חיים.

סמל ראשון אביאל דוד נפל בעת שירותו ביום י"ג בטבת תשע"ט (21.12.2018). בן עשרים היה בנפלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ניר גלים, בהלוויה משותפת לו ולאביו. הותיר אם, שני אחים ושלוש אחיות.

"אביאל ינק מאבא שלו בצורה מדהימה הרבה מאוד ערכים" כתבה אימו, "הביחד שלהם בלכתם אפיין גם את חייהם המשותפים".

בני, חברו לפנימייה, כתב: "געגועים לך חבר, לא מעכל / החברים אותך עוד אוהבים / ובליבם אתה חסר. / איך שפתאום ביום הכול נגמר, / הלב נדם, החדר קר, / ובליבי לנצח לא אשכח אותך, אח יקר, / תספר לי איך למעלה / תספר לי מה אתה מרגיש / אני תמיד חושב עליך / הכול שונה לי בלעדיך / לב כואב, / לא מאמין איך נקטפת עוד צעיר / לגורל אין רחמים / הוא קוטף רק ת׳טובים".

מאז נפילתו חבריו ליחידה המשרתים בקבע מספרים עליו לחייליהם. הם מתארים את אישיותו המלכדת ואת התכונות הטובות שלו כדי להעביר את מורשתו לדורות הבאים במחלקה.

אחותו מעיין ארגנה אירוע התרמה לזכרם של אביה ואחיה: היא גייסה את תלמידות האולפנה שלה, אולפנת "בני עקיבא אבן שמואל", לתרום את שערן לעמותת "זיכרון מנחם", כדי שישמש פאות לחולי סרטן. כמו כן היא גייסה אותן לתרום דם לבנק הדם. במבצע נתרמו מאה צמות ועשרות מנות דם.

לזכר אביאל הוקמה פינת ישיבה תחת פרגולה ליד סניף תנועת "בני עקיבא" במושב בני דרום. תלמידי הישיבה בכפר מימון שבה למד מתכננים את הקמתה של פינת ישיבה על שמו בשטח קק"ל סמוך לישיבה.

באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכרם של אביאל ואביו, "זוכרים את רס"ב אורי דוד ובנו אביאל ז"ל", ובה תמונות שלהם, דברי זיכרון ופרידה ופרטי הנצחות.