בנם של שרלוטה וסלומון. נולד בשנת תשי"א (1951) בווינה, אוסטריה.

כשהיה מקס בן ארבעה חודשים עלו בני המשפחה לישראל והחלו בחיים חדשים. הם הגיעו למעברה ברחובות, תוך זמן קצר התאקלמו בארץ, רכשו את השפה ובהמשך עברו להתגורר ברמת גן.

מקס, או מקסי כפי שכונה על ידי יקיריו, היה בן מסור ואח אוהב ותומך. הוא הסב נחת להוריו וטיפח קשר קרוב עם אחותו.

הים היה אהבתו הגדולה, אהבה שנולדה בילדות ולא דעכה לאורך כל חייו. רחש הגלים, המלח שבאוויר והכחול האינסופי כבשו את ליבו של מקסי. בבית הספר לחינוך ימי במכמורת הוא העמיק את החיבור שלו לים ולמד לא רק את רזי השיט, אלא גם את האומנות שבהקשבה לים והיכולת לנוע במרחביו בביטחון. שם גם רכש חברי נפש שליוו אותו כאחים לאורך כל חייו.

בשנת 1969 התגייס לצה"ל ושירת כתומך לחימה בשייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. מקסי אהב את הקרבה לים, את התפקיד ואת חבריו ליחידה. עד מהרה בלט במקצועיותו ובמסירותו וביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר. במהלך שירותו התאמן הרבה בצלילה, בין היתר בנחל הקישון בצפון.

את בילהה הכיר במהלך שירותם המשותף בבסיס חיל הים. מה שהתחיל כהיכרות מקרית הפך במהרה לסיפור אהבה שפרח ככל שחלפו הימים. כעבור זמן נישאו ובמשך שלושים ואחת שנים חלקו זוגיות מאושרת ואוהבת.

כזוג צעיר עברו לגור ביישוב ארסוף שבשרון, קרוב לים שמקסי כה אהב. את חתונתם ערכו על מרפסת הבית הצופה לים.

במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלוש בנות: מורן, מיה ומיכל. מקסי היה איש משפחה למופת, בן זוג תומך ואבא נהדר שגידל את בנותיו בחום ובאהבה, עם המון הומור והשתטות לצד הנחלת ערכים טובים.

הכול הכירוהו כאדם רחב לב ומלא נתינה. חבר אמת, איש של אנשים שנכון תמיד להטות אוזן קשבת ולהושיט יד לעזרה. במאור פניו, בעיניו הכחולות, בחיוכו הרחב ובאהבת החיים שבו שבה את לבם של הבריות. בשעות פנאי נהג לצאת לים הפתוח עם הסירה שלו, לדוג ולצלול.

מקסי אהב לטייל בעולם, לאכול טוב, לבלות בחיק המשפחה ולהיפגש עם חברים. הוא חי את החיים במלואם והיה אדם אהוב ומשמעותי, עוגן חברתי עבור רבים.

בנובמבר 2006 נפטר לאחר מחלה.

מקס מרדכי נפטר ביום כ"ח בחשוון תשס"ז (19.11.2006). בן חמישים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בשפיים. הותיר אחריו אישה ושלוש בנות.