בתם הבכורה של רחל וארנון. נולדה ביום ג' באדר א' תשמ"ד (6.2.1984) ברמת גן. אחות לתומר.

כשהייתה בת שנתיים עברה משפחתה של לירון מרמת גן לשכונת כפר גנים שבפתח תקווה. לירון למדה בגני העירייה ואחר כך בבית ספר יסודי בעיר.

בסוף לימודיה בכיתה ב' עברה משפחתה לגור באבן יהודה, ולירון הצטרפה לכיתה ג' בבית הספר היסודי "בכר" במקום. המעבר לא היה קל ולירון התגעגעה לחברותיה מפתח תקווה. אולם לאחר תקופת התאקלמות רכשה לעצמה חברות חדשות ויצרה מעגל חברתי חדש. עם תום לימודיה בבית הספר היסודי המשיכה ללמוד בתיכון "הדסים" ביישוב, שם בלטה כתלמידה מוכשרת, חרוצה ואהובה. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה, ובספר המחזור נכתב עליה "העיקר שיש מלאך כמו לירון".

הציטוט מספר המחזור מיטיב לשקף את אישיותה של לירון. היא הייתה ילדה שמחה וחייכנית, שאהבה לצחוק ולהצחיק את הסובבים אותה. היא בורכה באינטליגנציה רגשית גבוהה ובלב רחב ונדיב וגילתה רגישות לצרכים של אחרים. בכל אשר פנתה ידעה להקשיב, לתמוך ולעודד, ותמיד הייתה נכונה להושיט יד ולעזור, בלי לצפות לתמורה. רגישותה באה לידי ביטוי גם בעשרות שירים וקטעי פרוזה שכתבה, והכול בסגנון הייחודי לה ששילב הומור ורגש.

לירון התאפיינה בבגרות נפשית ובעוצמה פנימית יוצאת דופן. היא האמינה בכל ליבה בערכים ובמטרות שהציבה לעצמה, ופעלה לאורם בנחישות ובעקביות. היא ניחנה בחוש צדק מפותח, בהתמדה ובדבקות במטרה, ולא ויתרה בקלות על דברים שהיו חשובים בעיניה.

אהבתה הגדולה ביותר הייתה לבעלי חיים. מילדותה גידלה בעלי חיים כמו ארנבות, תוכים, דגים, ציפורים, שרקנים, אוגרים ותולעי משי. יותר מכול הייתה קשורה לבוני, כלבת הפודל הקטנה שלה. אהבתה לבעלי החיים הייתה חלק מהותי מתפיסת עולמה וערכיה. לירון סברה כי לכל בעל חיים מגיע יחס הוגן וזכויות בסיסיות, ואת העקרונות שבהם האמינה יישמה גם בחיי היום יום, ולכן דבקה בתזונה טבעונית והקפידה להשתמש במוצרים שלא נוסו על בעלי חיים.

מחויבותה לרווחת בעלי החיים באה לידי ביטוי גם בפעילות התנדבותית. מגיל ארבע-עשרה התנדבה בעמותת "אס או אס חיות", אספה לביתה בעלי חיים נטושים ודאגה לשיקומם, הקדישה שעות רבות למציאת בתים מאמצים לכלבים ולבעלי חיים אחרים וארגנה מבצעי התרמה רחבי היקף למען פעילות העמותה. בגיל שבע-עשרה הצטרפה לעמותת "אנונימוס" למען בעלי חיים, ונטלה חלק בפעילויות להגברת המודעות לסבלם של בעלי חיים ולמאבק נגד ניסויים רפואיים וקוסמטיים בהם.

ביום 22.8.2002 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל השלישות (משאבי האנוש). היא סיימה בהצלחה קורס מש"קיות ת"ש (תנאי שירות), ושובצה בגדוד הקשר "אמירים". לירון פעלה וסייעה לחיילים בכל מרצה ובנחישות, מתוך הבנה עמוקה של חשיבות המשימה והאתגרים הכרוכים בתפקידה.

לאחר כמה חודשים ביחידה ביקשה לירון לעבור לתפקיד אחר ונענתה בחיוב. היא שובצה לתפקיד של פקידה בבסיס מרכז המחשבים ומערכות המידע (ממר"ם) ברמת גן, וגם בתפקיד זה זכתה להערכה רבה ורכשה חברים וחברות רבים.

לירון פרחה בתקופת הצבא. היא נהנתה מכל רגע והייתה מוקפת בחברים ובחברות רבים, עימם בילתה ויצאה ולטיולים. במהלך שירותה הכירה גם את יובל, והם הפכו לזוג בלתי נפרד. יובל היה מבחינתה "נסיך בכתונת הפסים הטהורה", כפי שתיארה בשיריה. הוא העניק לה אהבה, תמיכה, ביטחון והנאה עצומה. החברות עם יובל מילאה אותה אושר אדיר, ועד מהרה היא הפכה בת בית בביתו והוא בביתה.

חלומה של לירון היה להיות וטרינרית. במהלך שירותה הצבאי למדה קורס בביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה וסיימה אותו בהצטיינות. במקביל נרשמה ללימודי תואר במדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, אותם הייתה אמורה להתחיל מייד לאחר שחרורה מהצבא.

סמל לירון לין נפלה בעת שירותה ביום י"א בתמוז תשס"ד (29.6.2004). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותירה אחריה הורים ואח.

על מצבתה חרטה המשפחה את הכיתוב: "'המוח ממאן מלהבין ורק הלב שולח דמעה לעין...' לעד אתך אהבתנו".

לירון הותירה אחריה עשרות שירים וקטעי פרוזה. אלו רק קצת משיריה:

"החיים הם כמו השמיים / מלאים או ריקים / קרובים או רחוקים / בהירים או קודרים / סוערים או שקטים / כחולים או שחורים // ישנו הבדל אחד בין השניים /

את מצב השמים אפשר לחזות / ובקשר לחיים אפשר רק לקוות..." (נכתב בדצמבר 1998).

"כנחליאלי בחוף / כעץ בשלכת / כרקפת ליד סלע // כשמש המחממת / כקרטיב מטפטף / כחול ים לוהט // כשם שהעונות מתחלפות / וקיץ הופך חורף, ולהיפך / כך גם אני גדלה משתנה ומתבגרת // וכשאני שוכבת על הדשא הירוק / מפרידה בין שמים לארץ / עוצמת אני את עיניי השתיים / וחושבת כיצד ניתן להחזיר את הגלגל לאחור / רוצה אני, שקיץ יחזור לחורף, וחורף לקיץ, ולהיפך / רוצה אני ששגיאות שנולדו בעבר / לא ישנו את העתיד ולהיפך" (נכתב בדצמבר 1998).

"האתמול של המחר / מן יום בלתי מוגדר / בעצם אתמול / אך עם זאת כבר מחר / ובלי זהות מוגדרת / או הגדרה ממשית / ממשיך הוא להיות / מן יום שכזה / גם אתמול / ובעצם גם מחר...

סיפור עצוב על מן יום שכזה / שאפילו מקום ביקום אינו מוצא" (נכתב ביוני 1999).

"הוא מביט בעיניה / ואז מרכין ראשו / בחיפוש אחר מקלט // היא – כעזר כנגדו –

תומכת בו / מעניקה לו כתף כדי להקל על אובדנו / והוא בוכה עליה // שערה המהול בדמעותיו המלוחות / סופג את כאבו / ומקל על סיבלו / עתה הם אחד / כאבו בתוכה / חלק מליבה // בשבילו היא סלע יציב עליו נשענים / אך למעשה הוא לא יותר מעלה הנידף ברוח" (נכתב בדצמבר 2001).

בני משפחתה של לירון ממשיכים את מורשתה למען הצלת בעלי חיים. בין היתר תרמו ציוד רפואי למרפאת אס או אס חיות ובנו בגני יהושוע שבתל אביב מבנה המשמש בית החלמה לבעלי חיים חולים ופצועים. במתקן האימוץ של העמותה בהרצליה הקימו גל-עד עטוף צמחייה ומפל מים. ביום השנה לנפילתה קיימו במתקן בהרצליה אירוע לילדים לזכרה, אירוע נושא פרסים שנושאו – פיתוח מנהיגות צעירה ומעורבות בקהילה באמצעות בעלי חיים.

לירון מונצחת באבן יהודה, במצבת זיכרון לבני המקום שנפלו במלחמות ישראל, ובאנדרטת חיל משאבי האנוש שבמחנה דורי (תל השומר) ברמת גן.