בנם של אליס ומשה. נולד ביום י"ב בחשוון תשכ"ז (26.10.1966) בדימונה.

דוד גדל בדימונה, למד בבית ספר יסודי ובתיכון "זינמן" בעיר. המשיך את לימודי התיכון בכפר הנוער "אשל הנשיא" שבמועצה האזורית מרחבים. בתום לימודיו התיכוניים המשיך ללימודים בכיתות י"ג–י"ד בבית הספר הטכני בחיפה. הוא למד במגמת מכונאות מטוסים וסיים את לימודיו בהצלחה רבה.

בתום הלימודים בבית הספר הטכני התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר בתפקיד של טכנאי מטוסים בכנף 6.

כשנה לאחר גיוסו השתתף דוד בפעילות מבצעית. בנסיעה חזרה לבסיס התהפך הרכב שבו נסע ודוד נפגע באורח אנוש בראשו. הוא אושפז לתקופה ממושכת ועבר הליך שיקום ארוך ומורכב.

אחרי השיקום שב לביתו. אף שמצא כוח להמשיך בשגרת החיים, דוד מעולם לא שב לאיתנו. גם שנים רבות לאחר התאונה המשיך לסבול מהשלכותיה, ונאלץ להתאשפז שוב ושוב בבתי חולים ולעבור טיפולים רפואיים.

אחד הערכים החשובים ביותר בעיניו של דוד היה ערך כיבוד הורים. הוא הקפיד לסייע להוריו בכל עת ולבטא את אהבתו והערכתו כלפיהם במעשים. כך למשל, ביום האם הזמין את בני המשפחה להתארח בביתו, הכין את השולחן בקפידה והשקיע בכל פרט.

דוד ניחן בלב רחב ורגיש והנתינה הייתה עבורו דרך חיים. במשך השנים תרם כספים וציוד לילדים נזקקים, אך עשה זאת תמיד בצנעה ובלי לבקש הכרה או תודה. רק לאחר פטירתו נחשפו בני משפחתו וחבריו לרבים ממעשי החסד שעשה בסתר ולתרומות הרבות שהעניק.

בשעות הפנאי אהב לבלות עם חברים, לשחק כדורגל ולקרוא.

חלומו היה להקים משפחה, אך באפריל 200 הפציעה הכריעה אותו לפני שהספיק להגשים את החלום.

דוד דיין נפטר ביום כ"ג בניסן תש"ס (28.4.2000). בן שלושים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בדימונה. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח.

דוד מונצח בבית יד לבנים בדימונה ובאנדרטה לזכר בני העיר חללי מערכות ישראל.