בן חיה לבית לוינשטיין וטודרוס, נולד ביום כ"ד במנחם-אב תרפ"ט (30.8.1929) בירושלים, בעצם ימי מהומות תרפ"ט. כשגדל ראה בתאריך הולדתו אות הגורל, שהוא יגן על ירושלים לבל תופקר עוד לפורעים. הוא למד בבית-הספר "גאולה" ואחר-כך בבית-הספר "מעלה". בקיץ שנת תש"ו יצא עם חבריו לעבודה בקבוצת בית יהושע של תנועת "עקיבא". הוא מילא בקן תפקידי גזבר וחבר המועצה. יצחק-נפתלי ניהל את העניינים בנועם, ברצינות ובתבונה. אחר-כך יצא עם חבריו בגרעין "עקיבא" להכשרה חקלאית בקבוצת בית-יהושע. כאן נשא בסבל היצירה וההתנחלות בהומור ובציפייה לעתיד טוב יותר. הוא הצטרף ל"הגנה" ופעם, בשעת אימונים, נשברה עצם הכתף שלו, אך הוא נזהר שלא להטריד את חבריו בפעולה והבליג על ייסוריו. גם בבית לא הוציא אנחה מפיו כדי שלא להדאיג את הוריו. הוא גם לא השתמש בהזדמנות זו כדי להשתחרר מתפקידיו ב"הגנה". שתי תכונות מנוגדות היו בו והן אשר שיוו לו אופי מיוחד ומושך: רצינות וכושר העמקה, ועם זאת עליזות, הומור, ונטייה לסטירה אשר ביטאם בחריפות בפגישות ובאסיפות חברים.

כאשר פרצה מלחמת-העצמאות, בעקבות החלטת עצרת האו"ם על החלוקה השתתף בהגנת השכונות הקיצוניות של ירושלים ואחר-כך גויס לשירות מלא בחטיבת "אלכסנדרוני". לתחנוני אמו, שיבקש שחרור או לפחות שירות חלקי בשל מחלתה, השיב בפשטות: "ומה נעשה אם הכל יאמרו כך והערבים יבואו וישחטו את כולנו?" הוא נשלח לאזור בית יהושע. ביום י"ח בתשרי תש"ט (21.10.1948), בעומדו בתצפית ליד כפר יעבץ בתוך מטר פגזים, העביר ידיעות בטלפון עד הרגע האחרון, עד שנפגע ונפל. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

הכשרת "עקיבא" בבית יהושע הוציאה חוברת לזכרו, והמלחין גבריאל גראד הקדיש לזכרו "המנון לגיבור ישראל" לקול ולפסנתר.