בנם של שמחה (סימה) ושמואל. נולד ביום כ"ב באייר תשמ"ד (24.5.1984) בפתח תקווה.

דניאל גדל והתחנך בפתח תקווה. למד בבית הספר היסודי "נצח ישראל" בעירו ולאחר מכן בישיבה התיכונית "בני עקיבא נחלים" שבמושב נחלים הסמוך לעיר.

בגיל שמונה-עשרה החל מסלול ישיבת הסדר במסגרת המכינה הקדם-צבאית "חוסן פדואל" ביישוב פדואל שבשומרון.

לאחר פרק הלימודים התורניים התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. בתום מסלול ההכשרה החל את תפקידו כלוחם בגדוד.

ביוני 2005 הוצב עם הגדוד בגזרת הר דב – האזור המזרחי של גבול לבנון. הייתה זו תקופה מתוחה במיוחד מול ארגון "חיזבאללה". ביום 29.6.2005, כשדניאל שהה במוצב "דליה", פתח הארגון במתקפה אגרסיבית שכללה ניסיון חדירה למוצב בחסות ירי בלתי פוסק של פצצות מרגמה, קטיושות וטילים מדויקים לעבר הלוחמים שבעמדות התצפית והמגן.

חברו לפלוגה, רב-טוראי עוזי פרץ, נפגע בעמדה ונהרג במקום, ושני לוחמים נפצעו. דניאל יצא לחלץ את הנפגעים תחת אש, בתוך כך נפצע הוא עצמו מרסיסים בגבו וברגליו. למרות פציעתו סירב להתפנות והתנדב לחזור לעמדה המטווחת כדי לשמור על החזית הצפונית של המוצב. לאורך כל אותו הלילה שמר בעמדה, ורק בבוקר, לאחר שהמצב נרגע, פונה במסוק לבית החולים "זיו" בצפת לקבלת טיפול רפואי.

עם שחרורו משירות צבאי טס לטיול בחו"ל.

בהיותו אוטודידקט רכש דניאל במהלך חייו ידע בתחומים רבים, בהם יהדות, ובמיוחד התמקצע בנושא מחשוב. על כן עם שובו ארצה מהטיול החל לעסוק בתחום המחשבים.

דניאל, שקט מטבעו, לא מוחצן ופיקח, אהב לבלות עם חבריו, התעניין בסביבתו ומעל לכול אהב את אחייניו ודאג להם. "מעשים גדולים ואפס יוהרה" – כך תוארה צניעותו.

האירוע במוצב הותיר בדניאל צלקת נפשית שאובחנה בהמשך כפוסט-טראומה. "במעשה של גבורה, רעות ואומץ לב איבדת את חירות נפשך. נפלת בשבי, שבוי בתוך עצמך", כתב עליו חברו הטוב עמי. במשך שנים הוא סבל מייסורי נפש קשים בעקבות האירועים שחווה.

דניאל סלומון נפטר ביום כ"ג באב תש"ף (13.8.2020). בן שלושים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה. הותיר הורים ושני אחים.

על מצבתו חקקו אוהביו: "צנוע ועניו בכל דרכיו, גומל חסד עם הבריות, נפטר בדמי ימיו".

כתב חברו עמי: "יש גיבורים שלא מתים בקרב, הם מתים כתוצאה מהקרב זמן רב אחרי שנדמו קולות הפגזים זמן רב מדי ... מבטיח ללחום כדי שכולם יכירו וידעו כמה גיבור היית, כמה גיבור תישאר ... הסתערת ללא מורא ופחד והצלת במעשיך חיים רבים".