בנם הבכור של שושנה ורולף. נולד ביום כ"ד בתשרי תש"י (17.10.1949) בקיבוץ נען.

הוריו של עמי היו חברי תנועת "דרור – החלוץ הצעיר" שעלו מצ'ילה בשנת 1949. עד 1951 שהה הגרעין בהכשרה בקיבוץ נען, לקראת הקמת קיבוץ כיסופים שבנגב המערבי.

עמי גדל והתחנך בקיבוץ כיסופים. למד בבית הספר היסודי בקיבוץ.

ילד מקסים וברוך כישרונות, בעל קליטה מהירה לשפות. כבר כפעוט, כשהסתכל על המגירה הנושאת את שמו בגן הילדים בקיבוץ, התחיל לחבר אות לאות. כשהיה בן ארבע, לימד את עצמו קרוא וכתוב. בבית, ספג את השפה הגרמנית ממשפחתה של אימו ואת השפה הספרדית ממשפחתו של אביו ובסך הכול דיבר ארבע שפות – עברית, אנגלית, גרמנית וספרדית.

ב-1953 נוספה למשפחה אחותו – נעמי. ב-1956 נפרדו ההורים ושנתיים לאחר מכן עברו אימו ואחותו למושב השיתופי רגבה שבגליל המערבי. עמי נשאר עם אביו בכיסופים ובהמשך, כשהיה בן שלוש-עשרה, עבר גם הוא להתגורר עם אימו ואחותו הקטנה ברגבה, למד בתיכון האזורי "בית חינוך גליל מערבי", ממזרח לנהריה.

עמי זכה למשפחה מורחבת ואוהבת – שני אחים נוספים מנישואיו החדשים של אביו ושני אחים נוספים מנישואיה החדשים של אימו. המשפחה, למרות המצב ולמרות המרחק הגיאוגרפי ידעה לשמור על קשר וחיבור אמיץ. עמי, שהפך להיות האח הבכור במשפחה מרובת ילדים, זכה לאהבה ולקשר חם עם כל אחיו ואחיותיו.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס עמי לצה"ל. הוא שירת בחטיבת הנח"ל (נוער חלוצי לוחם) והוצב בגרעין נח"ל בהיאחזות עין זיוון שבצפון רמת הגולן (כיום – קיבוץ עין זיוון).

לאחר השחרור, למד הוראה במדרשת "שדה בוקר" (הידועה גם כ"מדרשת בן-גוריון"), השוכנת סמוך לקיבוץ שדה בוקר בנגב.

ב-6 באוקטובר 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, גויס עמי ללחימה. הוא שובץ בגדוד של חיל התותחנים ולחם בגזרת תעלת סואץ.

במהלך הלחימה, חלה עמי במחלה שגרמה לסיבוכים בריאותיים רבים. הוא נותר עם נכות גבוהה והוכר כנכה צה"ל.

בשנים שלאחר מכן התגורר בירושלים, עבד בהתנדבות בבתי ספר בעיר, עזר לילדים במצוקה ולימד אותם אנגלית.

עם הזמן, מצבו הלך והידרדר. ב-2007 נפטר עמי כתוצאה ממחלתו.

עמי לוינסקי נפטר ביום ב' בשבט תשס"ז (21.1.2007). בן חמישים ושמונה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב רגבה. הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.