בן רחל ויעקב, נולד ביום י"ג באדר א' תרפ"ז (15.2.1927) בתל- אביב. הוא סיים בית-ספר עממי ואחרי-כן עבד אצל אביו כמסגר- שרברב. היה חניך "השומר הצעיר", אך בשנת 1944 הצטרף אל מחתרת "לוחמי חירות ישראל" והשתתף בפעולות רבות, ובכללן ההתקפות על בתי-המלאכה של הרכבת בחיפה, והיה בין היחידים שלא נפגעו שם וניצל. זמן-מה אחר-כך נעצר ונכלא בלטרון, אך כעבור כמה שבועות הצליח לברוח ולחזור לפעולתו במחתרת. ל"עוזי הג'ינג'י", כפי שנקרא בפי החברים, יצאו מוניטין. בחור אמיץ ונועז. שקול ורציני בפעולות הקרביות. באחרונה השתתף בפיצוץ הרכבת ברחובות כפעולת-גמול על פיצוץ מכונית-התופת ברחוב בן-יהודה בירושלים.

עם הצטרפות לח"י לצבא הסדיר עבר לשירות בצה"ל והיה בין הלוחמים על שחרור ירושלים. דוב נפל ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בקרב עין כרם ונקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.