בן פרידה ואריה. אליעזר (לייזר) נולד בישראל ביום כ"א בטבת תרפ"ד (29.12.1923). אח למרים.

כשהיה בן עשר שנים אליעזר התייתם מהוריו. הוא התחנך בכפר הנוער "בן שמן" במשך כארבע שנים. לאחר מכן, הצטרף למשפחת אחותו במושב נטעים, שם החל באימונים חשאיים עם הנוער המקומי ועם מדריכי ה"הגנה".

באחת מפעולות הסתרת הנשק נפצע. לאחר שהחלים, הצטרף למשטרת היישובים העבריים כגפיר. ב"הגנה" שירת בתפקידי פיקוד בתחום הקשר וכמדריך איתות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס אליעזר לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית. הוא לחם באיטליה ובארצות אירופה נוספות וב-1945, בתום המלחמה, נשאר בגרמניה לסייע באמצעות ארגון הג'וינט בפעולות ההעפלה של משוחררי המחנות.

עם שובו ארצה הקים ב-1946, עם חיילים משוחררים נוספים מהבריגדה, את כפר קיש - מושב שיתופי ליד כפר תבור, שנקרא על שם מפקדם של מקימיו בבריגדה. בכפר הוא שימש כגזבר וכמזכיר חוץ. כמה שנים מאוחר יותר אליעזר העתיק מקום מגוריו לטבריה, לאחר שחלק משותפיו להקמת הכפר עזבו.

בטבריה פגש אליעזר את עליזה ונישא לה בשנת 1953. שנתיים מאוחר יותר נולדה בתם הבכורה – מיכל, ובהמשך נולדו מירב וסמדר.

אליעזר הצטרף לשירות הביטחון הכללי בשנת 1952, לתפקיד רכז אזור ביחידה לקביעת התאמה ביטחונית.

אחרי כמה שנות עבודה בארץ הוא הושאל למשרד החוץ. בשנים הבאות היה קצין ביטחון בנציגות ישראל במוסקבה, שם שהה שנתיים וחצי עם בני משפחתו. אחר כך שהה תקופה קצרה בשגרירויות ישראל בפראג, צ'כוסלובקיה ובאדיס אבבה, אתיופיה.

בתחילת שנות השבעים שב אליעזר ארצה, לתפקיד רכז אזור בשב"כ.

מעבר למשפחתו ולעבודתו היה אליעזר כל השנים פעיל בקהילה בטבריה, עיר מגוריו: הוא שימש כיו"ר מד"א, כיו"ר ועד ההורים בבית הספר התיכון וכחבר בוועד ההורים הארצי. בנוסף, כיהן כנשיא "רוטרי" בצפון ושימש עוזר לנגיד הארצי. היה פעיל בהתרמות למטרת סיוע לקהילה, וראה בחינוך הילדים את ייעוד המדינה.

אליעזר נפטר בפתאומיות ביום י"ז בתמוז תשל"ד (7.7.1974). בן חמישים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בטבריה. הניח אישה, שלוש בנות ואחות.