בן ישראל ושושנה. נולד ביום כ"ט בסיון תרפ"ט (7.7.1929) בירושלים. למד בבית-החינוך לילדי-העובדים שם ולאחר-מכן בבית-הספר המחוזי ביגור. משנתבגר התבלטו בו סגולות נאות, כגון עוז-נפש ותקיפות, ויחד עם זה גילה עדינות יוצא מגדר הרגיל. בן י"ז היה בשעה שנאסר על-ידי משטרת-המנדט ביום "השבת השחורה" (29.6.1946) יחד עם חברים אחרים במשק והושם בכלא ברפיח. השתתף במלחמת-הקוממיות כחבר בפלמ"ח ונפצע בכיבוש צפת. בצה"ל הגיע לדרגת סגן-אלוף. נאמן ושקט היה, חייל מסור ובעל-הכרה כמחנך. היה מפקד פלוגה בקורס-קצינים ונחשב לאחד מבחירי-המפקדים בחיל-הצנחנים. נטל חלק עם יחידתו בכמה מפעולות-התגמול ובאחת מהן נפצע בעינו. אך למרות פגיעה זו המשיך את שירותו בחיל קרבי זה. בתקופה האחרונה בחייו היה מפקד בית-הספר לצניחה. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ו' בתמוז תשכ"ג (27.6.1963), ובטקס צבאי מלא, בהשתתפות הרמטכ"ל, רב-אלוף צבי צור, הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה ותינוק. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".