בנם הבכור של גבריאלה (גבי) וששון. נולד ביום כ"ז בסיוון תשנ"ג (15.6.1993) בירושלים. אח לגיא ויפית.

בעלה של דפנה ואבא ליהלי.

דוד גדל והתחנך בירושלים. היה ילד חייכן ונעים הליכות, אחראי ושקול וניחן בשקט פנימי. כיבד את הוריו ואהב את אֶחיו. למד בבית הספר היסודי "תל"י גאולים" בשכונת בקעה והמשיך את לימודיו ב"גימנסיה העברית" בירושלים.

בנעוריו התבלטו תכונותיו המרכזיות: כושר מנהיגות, משמעת עצמית, נתינה אינסופית, ויכולת נדירה לשמור על אופטימיות ולעשות הכול בחיוך, גם כשקשה. היה מוקף תמיד חברים טובים, שליוו אותו לאורך חייו.

טניס היה אהבתו הגדולה של דוד. החל לשחק במרכז הטניס בירושלים בגיל שש, והפך עם הזמן לשחקן מקצועי. התמיד באימונים, חתר למצוינות, השתתף בתחרויות ארציות ועולמיות והיה ממוקם בעשירייה הראשונה בארץ. בגיל שש-עשרה הוסמך כמדריך טניס מטעם המכללה האקדמית וינגייט-לוינסקי, ואימן בחוגי ילדים במרכז הספורט על-שם לרנר בהר הצופים, ירושלים.

לקראת גיוסו לצה"ל, כשניצב מול הדילמה שמאפיינת ספורטאים מצטיינים: האם להמשיך להתקדם בספורט או לבחור במסלול קרבי, ידע היטב מה הייעוד שלו, ובחר ללא היסוס בשירות קרבי. אהבתו לטניס, עם זאת, נותרה בעינה, והוא ידע שהטניס תמיד יהיה חלק מחייו.

ביום 28.11.2011 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. לאחר טירונות והכשרה מתקדמת בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ) בבסיס הדרכה 14, ליד צוקי עובדה, שירת בגדוד המח"ץ (הבקעה, מיקוש, חבלה, צליחה) 605, הכפוף לחטיבה 188 (עוצבת "ברק"). יצא לקורס מ"כים ב-18.11.2012, וב-18.3.2013 יצא לקורס קצינים בבה"ד 1.

ב-24.10.2013 החל את תפקידו כמפקד מחלקת צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) בחטיבה מרחבית צפונית באוגדת עזה. בקיץ 2014 השתתף במבצע "צוק איתן" נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה. ב-9.11.2024 שובץ לתפקיד מפקד מחלקה רובאית א' בגדוד "אסף" 601, הכפוף לחטיבה 401 (עוצבת "עקבות הברזל"). ב-25.10.2015 החל לשרת כסגן מפקד פלוגת הכשרות בפלוגה המיועדת לגדוד 601.

כקצין מצטיין יצא בהמלצת מפקדיו ללימודים אקדמיים. בשנים 2017–2019 למד לתואר ראשון במדעי המדינה, צבא וביטחון במכללה לפיקוד טקטי (מלט"ק), וסיים את לימודיו בהצטיינות.

כשהחל את לימודיו במלט"ק הכיר את דפנה, שהייתה קצינת משאבי אנוש בחיל הנדסה. ב-29.7.2021 הם נישאו והקימו את ביתם בעיר רחובות. כעבור כשנה נולדה בתם, יהלי. דוד היה איש משפחה מסור, אבא ובעל דואג ואוהב, שהקדיש כל רגע פנוי לזמן משותף עם אשתו ובתו. דוד ודפנה קנו בית במזכרת בתיה ותכננו לעבור לגור בו, אך לא הספיקו.

דוד מילא שורה של תפקידי פיקוד בגדוד 601: מפקד פלוגת הכשרות לגדוד ואחר כך מפקד פלוגה רובאית א'. ב-13.8.2021 שובץ לתפקיד מפקד פלוגת "שחף" בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ) והכשיר מפקדי כיתות. ב-23.10.2022 התמנה לסגן מפקד גדוד 601, תפקידו האחרון.

דוד היה מפקד מוערך מאוד: מקצועי, מסור ומחויב לתפקיד. היה אהוב מאוד על פקודיו. הבין לליבם של החיילים, הזדהה עם האתגרים והקשיים שלהם, ודיבר עם כל חייל בגובה העיניים. מעבר לכך, ידע להדגיש את העוצמות והכוחות של הלוחמים, גרם להם להאמין בעצמם ונטע בהם מוטיבציה לממש את יכולותיהם. כתב עליו אחד מפקודיו: "דוד, המפקד האגדי שלנו, שהיינו מכנים בצחוק 'אבא', כי תמיד היה דואג, תמיד היה מחנך, תמיד אהב אותנו כאילו היינו ילדיו".

גם במהלך שירותו התובעני כקצין לוחם וכמפקד, המשך דוד לשחק טניס עם חבריו בכל הזדמנות. בחופשה שקיבל בראש השנה תשפ"ד שיחק ברצף, יום אחרי יום, וחבריו סיפרו כי היה מלא התלהבות ונלחם על כל כדור, כמו בנעוריו. בסיום אחד המשחקים אמר לחבריו שהוא רוצה לחזור לשחק טניס באופן קבוע, וכשבתו האהובה תגדל, הוא חולם ללמד אותה טניס.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

דוד הצטרף ללחימה ברצועת עזה ופיקד על כוחות הנדסה שפרצו צירים, טיהרו מרחבים ממטעני חבלה, סיכלו תשתיות טרור ופגעו בחוליות מחבלים שנמצאו בשטח.

בתחילת פברואר 2024 פיקד דוד, הסמג"ד, על כוח של גדוד 601 ועל צוות יחידת יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) של חיל ההנדסה הקרבית, שפשטו על מנהרות הפיקוד של חמאס מתחת לבית הספר של ארגון אונר"א (סוכנות הסעד של האו"ם), ואיתרו בהן אמצעי לחימה. במהלך הפשיטה הרגו הלוחמים מחבלים רבים. דוד פיקד על הכוחות שאיתרו את המנהרה האסטרטגית של חמאס, ששימשה מרכז מודיעין ומחשוב, וכללה חוות שרתי מחשב. במהלך הפעילות המבצעית נורה דוד על ידי צלף ונהרג.

רב-סרן דוד שקורי נפל בקרב ביום כ"ז בשבט תשפ"ד (6.2.2024). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, אח ואחות.

על מצבתו נחקקו המילים: "גיבור של העולם, ילד, עם חיוך של מלאכים", הלקוחות משירו של דוד ד'אור, "שמור על העולם".

ספדה אלמנתו של דוד: "אהוב ליבי, כל עולמי, הלכת ונשאר רק חצי מהחיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אני אוהבת אותך. הלב שלי נשרף ולא מעכל, מתגעגעת בלי סוף".

ספדה לו אימו: "בני הבכור, אימא לא צריכה לקבור ילד. דידי שלי, תמיד דאגת לכולנו. עכשיו מי ידאג לי? מי ידאג לנו? אתה הגאווה שלנו. חצי מחייך נתת למדינה, נלחמת כמו אריה ושמרת על כולנו, ואני בטוחה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה".

ספד אביו: "נתת לנו ביטחון שהכול בסדר, והאמנתי לך. לא חשבנו שיקרה לך משהו. כשהודיעו לנו את הבשורה המרה, שאלתי כמה פעמים אם זאת לא טעות בזיהוי. אתה הגאווה שלי. הכול עשית בדרך שלך, בצניעות, בענווה ובאומץ לא רגיל. תודה, דוד, בן יקר שלי, על שלושים שנים מאושרות".

משפחתו וחבריו של דוד מנציחים אותו בדרכים שונות:

במרכז הטניס בירושלים, שדוד התאמן בו בילדותו ובנעוריו, נחנכה ב-28.6.2024 גינה טיפולית-קהילתית לזכרו. הגינה תשמש פינת מרגוע לבני הנוער המתאמנים במרכז. בטקס חנוכת הגינה התקיימו משחקי ראווה – משחקי זוגות נגד טניסאי העבר אנדי רם ויוני ארליך, בנוכחות ראש עיריית ירושלים, משה ליאון.

לזכר דוד הוקם באינסטגרם הדף remember_davidshakuri, הכולל זיכרונות ותמונות.

דוד מונצח באנדרטת חללי חיל ההנדסה שבצומת חולדה.

המשפחה החליטה על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת דוד, שיוכנס לבית כנסת ביום הולדתו.