בנם של סגולה ויעקב. נולד ביום ו' באלול תשמ"ו (10.9.1986). ילד חמישי במשפחה, אח קטן לאורי, ימית, שי ומאור.

נתנאל, שכונה בפי כל נתי, גדל והתחנך בדימונה, למד בבית הספר היסודי "בן עטר" ובתיכון הרב-תחומי "דרכא חמ"ד אפלמן" בעיר.

ילד חברותי ומקסים, מלא שמחת חיים ורוח שטות, מוקף תמיד בחברים.

כשהיה בן חמש, התייתם מאביו וכאב מאוד את אובדנו. אך גם ברגעים הקשים, שמר על חיוך ועל אופטימיות, וכך נהג לאורך כל חייו.

נתנאל גילה חריצות גדולה מגיל צעיר. כנער, עבד בקיוסק בדימונה ובחנות צילום, שם עזר בהובלה ובפריקה של ציוד צילום.

ב-2006 התגייס לצה"ל ושירת כנהג מבצעי בחיל הלוגיסטיקה. הוא אהב מאוד את התפקיד ומילא אותו במקצועיות ובמסירות רבה.

לאחר השחרור התנסה במגוון עבודות שונות. תחילה, עבד בחברת הגרירה "אופנוגרר". בהמשך, עבר לגור בצפון, שם עבד בחברה שניהלו כמה מחבריו, ומשם עבר לגור בבת ים, והיה שותף בעסק "שווארמה גריל בר" בראשון לציון.

נתנאל היה אדם מלא חום ואור, עם חיוך כובש וצחוק מתגלגל. הוא אהב מאוד קעקועים ושעונים יוקרתיים, במיוחד שעוני רולקס, אהב מאוד ילדים והיה אהוב ביותר על אחייניו ועל הילדים של חבריו. בני משפחתו היו הדבר החשוב ביותר עבורו, הוא שמר איתם על קשר הדוק ונהג לספר עליהם בגאווה ובעיניים נוצצות. בנוסף, אהב מאוד את הארץ ואת העם, ומעל לכול – אהב את החיים.

חבריו מתארים אותו כבעל לב ענק, אכפתיות ונתינה אינסופית, אדם שראה תמיד את האחר והיה ראשון להגיש עזרה לכל סובביו. הוא היה הדבק של החבורה, ידע להקשיב, לתת עצה חכמה או מילה טובה ותמיד תמך בכולם, גם כשהיה קשה.

נתנאל גם תרם בקביעות ותמך באופן שוטף בשבע משפחות מעוטות יכולת, להן סייע ברכישת מצרכים לשבתות ולחגים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה גויס נתנאל למילואים, מלא מוטיבציה ותחושת שליחות עמוקה. הוא שובץ בגדוד 5067 ("שוברי הארזים"), שם שימש כנהג של צוות לוחמים, והוצב עם הגדוד בגבול הצפון, שאליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון. במהירות ובטבעיות השתלב נתנאל בגדוד ושבה בקסמיו את החיילים והמפקדים.

מפקד הגדוד כתב: "נתנאל, למה נשבינו בקסמך? ראשית, אתה אדם שכולו לב שאוהב לעזור לזולת, בנוסף אתה אדם מצחיק ובעל יכולת נדירה 'להקליל' את האווירה ולגרום לכולם להיות קצת יותר רגועים והרבה יותר שמחים. יתר על כן, אתה לוחם מושלם – אמיץ, נבון, חד, מקצועי ובעל כישורים טכניים יוצאי דופן... כל מפקד היה שמח לפקד על נתנאל והיה רוצה שיהיה לו לוחם כזה בחפ"ק (חוליית פיקוד קדמית)".

נתנאל השקיע את כל כולו בתפקיד ובלט במקצועיותו, בצניעותו ובמסירותו לחבריו. תמיד השרה סביבו תחושת ביטחון, הקפיד לשמור על שוויון ועל כבוד הדדי ודאג לכל מי שהתקשה או נחלש. בנוסף, ידע תמיד לעודד, לשמח ולחזק את חבריו, ועשה כל שביכולתו על מנת לפנק אותם.

כך, באחד מסופי השבוע במילואים התנדב להכין את סעודת השישי, טרח והכין ארוחה לכשישים חיילים, ברמה הגבוהה ביותר. בנוסף, הכין מגן מיוחד למפקד הגדוד ועליו כתב את המשפט: "עת למגן ועת לתקוף".

לאחר מספר חודשי שירות נבחר נתנאל לשמש כנהג לוחם בחפ"ק הסמג"ד (סגן מפקד הגדוד). גם בתפקיד זה בלט כלוחם אמיץ, נאמן ורציני. כשחבריו לגדוד יצאו להתרעננות, בחר נתנאל להמשיך להילחם, והסתפח ליחידת יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) – יחידת העילית של חיל ההנדסה הקרבית. במסגרת תפקידו ביחידה, סייע בניטרול מנהרות טרור בעיר רפיח שבדרום רצועת עזה.

בסוף ספטמבר 2024 החל צה"ל בתמרון קרקעי בשטח דרום לבנון. גדוד 5067 ביצע משימות מורכבות במסגרת התמרון ובכולן היה נתנאל בלב הפעילות המבצעית. עם סיום תפקידם, התנדב נתנאל להצטרף לחפ"ק המח"ט (מפקד החטיבה) בחטיבת הצנחנים, שנזקקה לנהג נוסף. בהמשך, הסתפח לפלוגת צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) של חיל ההנדסה הקרבי שפעלה בגזרת סוריה, ולמעשה לחם בכל גזרות הלחימה של צה"ל.

נתנאל התגאה לקחת חלק בלחימה ותמיד ראה לנגד עיניו את ביטחון המדינה שכה אהב, את השבת החטופים ואת חזרתם של מפוני הצפון והנגב המערבי לבתיהם.

רב-סמל ראשון נתנאל יעקב נפל בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה ביום כ"א בשבט תשפ"ה (19.2.2025). בן שלושים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו אם, שלושה אחים ואחות.

אחיו הגדול, אורי, ספד לו: "כשקיבלתי את הבשורה הנוראית מכול איבדתי את זה לגמרי, לא רציתי להאמין שאח שלי, הילד שגידלתי כאילו היה שלי, כבר לא פה. שאתה תישאר רק בזיכרונות מתוקים של רגעים קטנים של אושר. השטויות עם הילדים ואיך היית מעלה להם חיוך על הפנים בעזרת הקסם והשובבות שמתאימה רק לך, עושה להם פרצופים ומטריף את כל הבית.

"אחי האהוב, זכיתי. זכיתי בך כאח וכדוד לילדים שלי שכבר מזמן יש להם תכונות שלך – עקשנות ופרצופים, התנהגות, התמקדות במטרה... כל יום בלעדיך קשה יותר ויותר, אבל נשארים חזקים ובתקווה שחזקים כמוך, אח שלי, הגיבור שלא ויתר והתנדב ונלחם בכל גזרה קיימת במלחמה... נתנאל שלנו, כמו שמך היית לנו מתנה שנתן לנו האל, מתנה שנלקחה מאיתנו בשנייה. אוהב אותך עד שכואב".

ימית, אחותו הגדולה, ספדה: "היית אור גדול בחיים, תמיד עם חיוך בעיניים, לב רחב ואהבה אינסופית. ידעת לשמח, להצחיק ולתת לכל אחד מאיתנו להרגיש מיוחד. היה בך טוב לב שאין שני לו, נשמה טהורה שלא ידעה רוע... אנחנו מבטיחים לזכור אותך כמו שהיית, מלא חיים ואהוב. אחי היקר, אתה חסר בכל נשימה, תמיד תהיה בליבנו, נמשיך לאהוב אותך, לזכור ולשאת את שמך בגאווה".

סגן מפקד גדוד 5067 ספד: "ביקשתי ממך עזרה וכמו תמיד, בלי לשאול שאלות ובלי היסוס, ישר ענית: 'כן, ברור, מה צריך?' ככה היית – אדם של עשייה, תמיד נכון לעזור, תמיד ראשון לתת... היה לך חיוך מיוחד שכזה שגרם לכל מי שסביבך לחייך יחד איתך. תמיד התפעלתי מהזיכרון שלך, איך בפעם אחת בלבד הצלחת לזכור את הדרך לכל מקום שהיינו בו ואמרת: 'ככה אני', עם החיוך המבויש האופייני לך.

"הפרטים הקטנים היו חשובים לך, אם זה ה'האמר' שלנו שיהיה הכי מדוגם, הנשק, המדים, היית מתגאה במתנות שקיבלת ביחידות השונות, עבורך זה היה סמל למסירות שלך ולכמה העריכו אותך, והעריכו אותך מאוד. מאז שהמלחמה פרצה לא עצרת לרגע, המשכת לתת ולתרום בלי לחשוב פעמיים. זה מי שהיית, זו הייתה הדרך שלך, תמיד נותן את כולך... לעולם לא נשכח אותך".

נתנאל מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד, בבית "יד לבנים" בדימונה וביער "חרבות ברזל" שניטע לאחר פרוץ המלחמה בנגב המערבי, סמוך ליער בארי.

הוא מונצח בקיר ההנצחה של בית הכנסת "בית מרן" בדימונה, ושמו נכתב בספר התורה המלווה את התפילות.

עמוד הנצחה לנתנאל נפתח באינסטגרם תחת השם remember_netanelyakov.