בנם של רחל וניסים. נולד בשנת תש״ד (1944) בכפר איליג' שבמרוקו.

משה גדל ולמד בבית ספר במרוקו. בשנת 1958 עלה עם הוריו לישראל והם היו מראשוני המתיישבים בעיירת הפיתוח נתיבות שבדרום הארץ.

בנעוריו למד בבית הספר ״נתיב יצחק״ ובפנימייה בחיפה, והיה מוכר כנער חביב, בן מסור להוריו ודמות אהובה ומקובלת על כל חבריו ומכריו.

לאחר לימודיו, התגייס לצה״ל ושירת כאפסנאי במערך ההספקה בחיל התחזוקה (כיום לוגיסטיקה). בתפקידו זה גילה יוזמה, מסירות וכישרון רב, וזכה להערכה רבה מצד מפקדיו וחבריו ליחידה.

במהלך שירותו חלה בדלקת פרקים חריפה, בשלה שוחרר מהשירות הסדיר. אך גם לאחר שחרורו המשיך להתייצב לשירות מילואים ככל שנדרש ממנו.

בשנת 1967 נשא משה לאישה את שושנה, ויחד הקימו את ביתם בנתיבות וגידלו את שמונת ילדים: יהורם, אתי, עופרה, נאווה, חיים, ניסים, זהבית ונטף. הוא היה בעל מסור, אב דואג שהנחיל לילדיו ערכים של אמונה, אהבת הזולת והכנסת אורחים.

משה הקדיש שנים ארוכות מעבודתו למועצה המקומית נתיבות. תחילה כאחראי על מחסני החירום (פס"ח ומל"ח), ובהמשך כנהגו האישי של ראש המועצה, תפקיד שדורש נאמנות ודיסקרטיות רבה ובו כיהן כעשור. בתקופה זו, בזכות אופיו הנוח ומקצועיותו, זכה לאמון רב ואף שימש לעיתים כנהגו של הצדיק ה"באבא סאלי״.

לאחר פרישתו לגמלאות מהמועצה, פתח עסק משפחתי קטן שנוהל ביושר, בהגינות ובסבר פנים יפות לכל אדם.

ילדיו שבגרו זיכו אותו בנכדים, שמשה נהנה מאוד להשתתף בגידולם.

משה ניחן באישיות כובשת, בחוש הומור מפותח וביכולת נדירה לשמח ולרומם את המורל של הסובבים אותו. לצד עיסוקיו, אהב מאוד לשחק כדורסל בקבוצה המקומית בנתיבות.

משה מסס נפטר ביום כ"ב בתמוז תשע"ב (12.7.2012). בן ששים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתיבות. הותיר אחריו אישה, שמונה ילדים, אחים ואחיות.

לזכרו הוכנסו שני ספרי תורה בבתי כנסת בנתיבות, העיר שכה אהב ובה פעל לאורך חייו.