בנם הבכור של איילנש ואווקה. נולד ביום י"ח בטבת תשס"ג (23.12.2002) בעיר טירת כרמל. אח לשלמה, נצנת ואברש.

אברהם גדל בטירת כרמל, ושם החל את לימודיו. בהמשך עבר עם משפחתו לשכונת קריית אליעזר בחיפה. למד בתיכון עירוני א' בחיפה והיה תלמיד נבון ושקדן. הגיע להישגים נאים והיה אהוב על המורים ועל התלמידים. סיפרה מנהלת בית הספר: "אברהם היה דמות מופת לחבריו ולמשפחתו. התייחס בכבוד לכל אדם שפגש, והיה אבן יסוד בקהילת בית הספר".

עם סיום לימודיו בתיכון המשיך ללמוד בכיתות י"ג-י"ד במכללת "אורט" קריית ביאליק, והיה בוגר התוכנית "מגמה לעתיד" לחינוך טכנולוגי-מקצועי.

אברהם היה עלם חמודות, צנוע, נעים הליכות ואוהב אדם. בן אוהב ומכבד ואח מסור לאחיו. בלט בטוב ליבו, בחוסן הפנימי שלו ובשקט הנפשי שהקרין על הסובבים אותו. חבר אמת, שידע לתמוך, לעודד ולהכיל את האחר. איש שלום, שניכר בסבלנותו הרבה, באיפוק ובשליטה העצמית שלו. אהב מאוד לעזור לזולת ולתרום מזמנו ומיכולותיו. אימו ציינה עד כמה עזר לה ודאג לה בכל עת. בעלה השני של האם, באבי זגאייה, שגידל אותו מגיל צעיר, ציין כי היה בחור מקסים, אמיץ וחזק, שאהב את משפחתו, וראה את המציאות באור חיובי.

בשעות הפנאי נהנה אברהם לשחק כדורגל עם חברים, והיה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי" חיפה.

ביום 15.8.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל המשטרה הצבאית. מפקדיו אמרו שהתבלט כבר בהכשרה ונבחר ללוחם המצטיין של הפלוגה. היה חייל רציני ומסור, וביצע את משימותיו בהצלחה ובצניעות רבה.

במסגרת שירותו במשטרה הצבאית שובץ בתחילת אוקטובר 2023 במערך המעברים, שלוחמיו אחראים לבידוק הביטחוני במעברי קו התפר. שירת בגדוד "ארז", הפועל בשורה של מעברים מרכזיים באזור עוטף ירושלים. כלוחם מעברים (לו"ם) פעל אברהם כדי למנוע כניסת פעילות חבלנית עוינת לשטחי ישראל והברחת אמצעי לחימה.

הוא התחבר מייד לתפקיד, לפלוגה ולאנשיה. החיוך שלו כבש את ליבם של החיילים והמפקדים, והוא התחבב עליהם עד מהרה. רוחב ליבו ואישיותו האופטימית והשמחה היו מודל לחיקוי עבור רבים.

אברהם אהב את השירות הצבאי, והיה גאה להיות לוחם ולשמור על גבולות המדינה ועל ביטחון תושביה. אף שהיה בתחילת שירותו הסדיר, כבר הביע רצון לשרת בצבא קבע. כמו כן, שאף ללמוד מחשבים ולעסוק בתחום לאחר השחרור.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה נערך אברהם, כמו יתר לוחמי המעברים בירושלים, כדי למנוע פעילות חבלנית של ארגוני הטרור, ובראשם חמאס, באזור יהודה ושומרון. הוא הוצב במחסום המנהרות על כביש 60, מערבית לכניסה לעיירה בית ג'אלא.

כחודש לאחר מכן, ב-16 בנובמבר, יום חמישי בבוקר, בשעה 9:00, אברהם היה הראשון מבין הלוחמים בעמדה שזיהה רכב חשוד ובו נהג ושני נוסעים, שניסה לעבור דרך מחסום המנהרות. הרכב נשא לוחית רישוי ישראלית, שבדיעבד התבררה כמזויפת. הלוחמים עצרו את הרכב לבדיקה במחסום, בסמוך לעמדת הבידוק, ובשלב זה שלושת היושבים ברכב פתחו בירי מטווח קצר לעברם. כתוצאה מהירי נפצע אברהם באורח אנוש, ובתוך זמן קצר נפטר מפצעיו.

בפיגוע נפצעו חמישה חיילים באורח קל עד בינוני.

במשטרה העריכו כי הודות לכך שאברהם וחבריו עצרו את הרכב לבדיקה, הם מנעו מהמחבלים להגיע לירושלים.

טוראי אברהם פטנה נפל בקרב ביום ג' בכסלו תשפ"ד (16.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.

בלוויה נכחו בני המשפחה ומאות משתתפים, בהם בני הקהילה האתיופית וחיילי צה"ל.

ספדה אימו של אברהם: "הבן שלי גיבור. הוא הציל אנשים רבים ואני גאה בו, אבל גם עצובה מאוד שלא הצליח להציל את עצמו. אני אוהבת מאוד את אברהם, והאובדן שלו קשה לי מאוד".

ספד מפקד גדוד "ארז" בחיל המשטרה הצבאית, שבו שירת: "אנו עומדים המומים וכואבים. לא כך קיווינו להיפרד ממך. נלחמת על חייך ועל חיי חבריך בחירוף נפש, חתרת למגע, ובתוך האש עשית ככל יכולתך כדי להציל חיי אדם".

פנינה תמנו שטה, שהייתה שרת העלייה והקליטה, ספדה: "אברהם הקריב את חייו למען ביטחון עם ישראל. ה' ייקום דמו. בזכות התושייה והגבורה של החיילים שלנו, שמנעו בגופם מהחוליה לעבור את המחסום, נמנע אסון גדול".