בנם של סימי ושרל (שלום). נולד ביום ט"ז בסיוון ת"ש (22.6.1940) בקזבלנקה שבמרוקו. ילד שני במשפחה, אח ליעקב, ג'וג'ו, סולונג', אליז, קלוד וסמי.

מרסל גדל והתחנך בעיר קזבלנקה. למד בבית ספר צרפתי והתמחה בחשבונאות. בסיום לימודיו עבד כעוזר לרואה חשבון.

את סולונג' הכיר דרך חברים משותפים. בין השניים נוצר קשר זוגי, ובפברואר 1959 הם נישאו והקימו משפחה. בת ובן נולדו להם במרוקו – דניאל ומישל.

בארץ, אחרי עלייתם, נולדו לבני הזוג עוד בת ושני בנים – אילנה, אורן וניב. מרסל היה אב חם ואוהב לחמשת ילדיו, הם היו בראש מעייניו, הוא דאג שיהיו מחונכים היטב ועשה כל שביכולתו לאפשר להם להתקדם ולהצליח, וכמפרנס יחידי שלא יחסר להם דבר.

במרוקו התנדב מרסל הצעיר לסייע להעלות יהודים למדינת ישראל הצעירה, ועשה זאת באמצעות הכנת דרכונים מזויפים. אחרי תקופת פעילות, תחושת הפחד ממעצר הניעה אותו ואת רעייתו להזדרז ולעלות לארץ בשנת 1962. תחילה שוכנה המשפחה במעברת "חצרים" בבאר שבע. כעבור זמן עברו לשכונה ג' בעיר, ושם השתקעו.

זמן לא רב אחרי העלייה התגייס לצה"ל, והוא בן עשרים ושתיים. את השירות עשה בקריה למחקר גרעיני (הכור הגרעיני) בדימונה.

לאחר שחרורו מצה"ל התגייס למשטרת ישראל. במהלך השנים שירת במגוון תפקידים ומחלקות – בחקירות, בבילוש, בתנועה וכאופנוען משטרתי לליווי אישים רמי דרג. בהמשך היה מפקד בית המעצר במשטרת באר שבע ומפקד נקודת המשטרה בעומר, שם זכה לכינוי "השריף". את משימותיו ביצע בחריצות ובמסירות, השקיע בהן את כל מרצו ואהב את המשטרה. הודות לכישרון שבורך בו להתחבר לבני אדם, יצר קשרים עם עמיתיו וידע להתמודד היטב אף עם העבריינים שעברו תחת ידיו, ואלה חששו מפניו ובו בזמן העריכו וכיבדו אותו.

בהיותו בן ארבעים ואחת וחצי, לאחר פעילות מאומצת למניעת גניבות וביצוע מארבים מתישים ולאחר ימים ללא שינה, לקה בדום לב. הוא הובהל לבית החולים סורוקה, שם הצליחו לאחר מאמצי החייאה להחזיר את הדופק לסדרו. אך מאז סבל מרסל מבעיות בלב. עקב פגיעה זאת בעבודתו וכתוצאה ממנה הוכר כנכה משרד הביטחון.

לאחר שנים של שירות במשטרה פרש לגמלאות בדרגת רב-סמל ראשון.

למרות מצבו הרפואי השתדל במשך כארבעים שנה להמשיך בשגרת חייו. מרסל בורך בלב גדול ובנתינה. לסובביו העניק אהבה ודאג להם. כשנולדו נכדיו ונכדותיו, ובהמשך ניניו, רווה נחת וגידל גם אותם, כמו את ילדיו, באהבה גדולה. הם מצידם התגאו בו וראו בו דמות נערצת.

הוא אהב לטייל, והמשיך בפעילות זו כל עוד המצב הבריאותי אִפשר זאת, אך בערוב ימיו החמיר מצבו.

מרסל אוחנה נפטר ביום ט' בסיוון תשפ"א (20.5.2021). בן שמונים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותיר אישה, חמישה ילדים, נכדים, נינים, אחים ואחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "מַה־טֹּ?בוּ אֹהָלֶ?יךָ יַעֲקֹ?ב מִשְׁכְּנֹתֶ?יךָ יִשְׂרָאֵֽל" (במדבר כד, ה), "נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" (תהילים כה, יג) וכן "פפה יקר ואהוב שלנו, לנצח תהיה בליבנו".

כתב בנו מישל: "אין כמעט רגע בו אני לא חושב עליך. כולם ,כולם מתגעגעים אליך. קשה לחשוב שאינך איתנו. אבא יקר ואהוב שלי, מתפלל ומקווה כי הינך במקום טוב ושמור ומתפלל בעבורנו. אוהבים ומתגעגעים, כל אוהביך ואהוביך".

בן הזקונים ניב כתב במלאת שנה לפטירתו: "אבא יקר ואהוב שלי, עברה שנה, ואין יום בלי לחשוב עליך ולהתפלל לעילוי נשמתך. תודה על חיים שלמים שבהם דאגת ואהבת אותנו בדרכך המיוחדת. לא ידעת הרבה נחת מרפואה בחייך, אבל אני בטוח שזו הייתה כפרתך, ועכשיו אתה במקום טוב בגן עדן. נוח על משכבך בשלום. אוהב אותך ומתגעגע".

מרסל מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.