בן נג'יה ונעים. נולד ביום כ"ז באייר תש"ב (14.5.1942) בבגדד, בירת עיראק.

יהושע – שאוהביו כינוהו שוקי – נולד למשפחה מבוססת שהתגוררה במרכז בגדד ונהנתה מרווחה כלכלית וחברתית. גדל עם אחיו ואחיותיו באזור שהתאפיין בשפע פירות וביבול עסיסי, ובמראה ציורי של נהרות שוצפים ודקלים גבוהים.

בסוף שנות הארבעים, בתקופת מלחמת העצמאות וערב הקמת מדינת ישראל, השתנתה האווירה. השלטון העיראקי הכריז על משטר צבאי, החמיר את מסע הרדיפות, העלילות והדיכוי נגד היהודים ונקט צעדים כנגד החינוך הציוני. באחד הימים, לאחר שנשמעו צעקות "יַהוּד" (יהודים) בבניין מגוריהם מפי שכניהם הערבים, הבינו הוריו כי האיום ממשי, וכמו יהודים רבים אחרים החליטו לברוח מעיראק ולעלות לארץ. לימים, תיאר יהושע כיצד נאלצו לזרוק את כל רכושם הרב, ואת הזיכרון שנצרב בו, של מכירת תכשיטי הזהב לפי משקל לנוכח האיסור להביאם לישראל.

יהושע ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1951, באופן עצמאי, ולא במסגרת גלי העלייה שארגנה המדינה ממדינות צפון אפריקה. באחת, הפכו ממשפחה מבוססת ובעלת מעמד לכמעט פליטים. הם שוכנו במעברת עמישב שבפתח תקווה, שתנאי החיים בה היו קשים מנשוא. אך שבועות מספר לאחר בואם מצא האב עבודה, והמשפחה העתיקה את מגוריה ללוד, שם גדל יהושע, התחנך והתבגר.

באותם ימים הוקמה בלוד התעשייה האווירית לישראל ("המכון הממשלתי לבדק מטוסים") שכללה גם בית ספר מקצועי (כיום: "אורט תעשייה אווירית"), ובמקום זה קיבל את השכלתו התיכונית. היה תלמיד חברותי, סקרן וחרוץ שבלט בכישוריו הטכניים וגילה עניין רב בחומר הלימוד. במקביל ללימודיו עבד, ובשעות הפנאי פגש את חבריו ועסק בספורט.

בשנת 1960 התגייס לצה"ל והוצב בחיל השריון. השלים בהצלחה את מסלול ההכשרה ושירת כנהג טנק בחטיבה 7 שבפיקוד הצפון.

בחורף 1962, בעת טיפול בטנק, עסקו שניים מחבריו בניקוי הטנק באמצעות בנזין. קצר חשמלי שאירע גרם לדלֵקה; אדי הדלק שבתוך הטנק גרמו להתפוצצות גדולה והטנק כולו החל לבעור. האש אחזה בשני החיילים ויהושע, שעמד קרוב לפתח היציאה, לא עזב את צריח הטנק כדי לכבות את בגדיו ולהינצל אלא גחן לקרקעית הטנק וניסה להוציא החוצה את קופסת הדלק שהוסיפה לספק דלק לבעירה. בתוך כך ניתז דלק בוער על פניו. אף על פי כן, כשבידיו הקופסה הבוערת, עלה מתוך הטנק, השליך את הקופסה הבוערת אל מחוצה לו ונפל על פניו. בתוך זמן קצר איבד את הכרתו והובהל לבית החולים במצב אנוש. חברו לניקוי הטנק, שאף הוא ספג כוויות רבות, ניצל והצליח לצאת מהטנק. מפקד הטנק הספיק להרחיק את החיילים האחרים מסככת הטנקים, אחז במטפי כיבוי והצליח לכבות את הלהבות המשתוללות.

בגבורתו ובגופו הציל יהושע את הטנק ומנע התפוצצות אפשרית בסככת הטנקים ואסון כבד. על מעשהו זה המליץ מפקד הגדוד להעניק לו מכתב הערכה בדרג הגבוה ביותר.

יהושע ספג כוויות ברוב חלקי גופו ובמשך חודש ימים היה מחוסר הכרה. במהלך אשפוזו הממושך עבד סדרת ניתוחים והשתלות עור. אחיו, שבא לבקר חבר בחדר סמוך, עודכן בדבר הימצאותו בבית החולים אך לא הצליח לזהות אותו מפאת מראהו שהשתנה כליל, והתחבושות הרבות שכיסו את פניו.

לאחר תהליך שיקום מורכב שוחרר משירות והוכר כנכה צה"ל.

כבוגר מערכת החינוך של התעשייה האווירית התקבל לעבודה בחברה, ובמשך תקופה עבד כאיש רכש. בד בבד למד אלקטרוניקה – מקצוע שגילה בו עניין עוד כנער. בגמר לימודיו החל לעסוק בתיקון טלוויזיות, ומאוחר יותר פתח מעבדת תיקונים עצמאית ביפו.

יהושע נישא לאוה (אביבה), אהובת ליבו, והם הקימו את ביתם בפתח תקווה. במרוצת השנים נולדו ארבעת ילדיהם – לימור, יניב, יפית וקרן. היה איש משפחה למופת, שלמרות הפציעה הקשה והכאב והייסורים שבעקבותיה, גמר אומר בנפשו לא לעסוק בעבר אלא בעתידו ובעתיד משפחתו. אהב מאוד לצלם ולתעד, ובשנות השבעים רכש מסרטה שמונה מילימטר שבאמצעותה תיעד את חיי היום-יום של המשפחה. אהב לבלות בחיק הטבע ולצלמו, ובחצר ביתו טיפח גינה יפהפייה שעליה הייתה גאוותו.

יהושע היה איש של אנשים והיו לו חברים בכל רחבי הארץ. אהב את מדינת ישראל, אהב ללמוד על אודותיה והרבה ללכת להרצאות ולהעשיר את ידיעותיו. טיפח תחביבים רבים, ובראשם ספורט, שהיווה חלק בלתי נפרד מחייו – לפני הפציעה ואחריה; בצעירותו רכב על אופניים. אהב לצאת להליכות ארוכות, שיחק סנוקר והפך לנוֹצָאִי – שחקן בדמינטון (נוצית) – ענף ספורט ממשפחת משחקי הכדור והמחבט שבו מנסים המתחרים לחבוט מעל הרשת בכדור המורכב מבסיס ונוצות, ולפגוע ברצפת מגרש היריב. לקח חלק בפעילויות "בית הלוחם" של ארגון נכי צה"ל והשתייך לכמה מקבוצות הספורט שלו.

מאז נערותו, עת נחשף לעולם התעופה בבית הספר, נשבה בקסמיו והקדיש זמן רב לחקר הנושא. כמומחה אלקטרוניקה המשיך לעקוב אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות, התחדש בגאדג'טים ונהנה לחקור את רכיביהם האלקטרוניים ולבדוק את יכולותיהם. אהב לבלות עם נכדיו, לשחק איתם ולספר להם על ימי ילדותו. מוזיקה תמיד התנגנה ברקע, ושיריו של פרנק סינטרה השרו עליו רוגע והחזירו אותו לימים עברו.

יהושע בסט נפטר ביום ג' בשבט תש"ף (29.1.2020). בן שבעים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "סגולה" שבפתח תקווה. הניח אחריו רעיה, שלוש בנות ובן, ונכדים.

יהושע מונצח בהנצחה פעילה, ובכל שנה מקדישה המשפחה את אירוע האזכרה להיבט אחר של אופיו וחייו. כמי שהיה חובב ספורט מושבע, והנחיל אהבה זו גם לדורות הבאים, מתקיימת ריצה שנתית לזכרו בהשתתפות ילדיו, נכדיו וחבריו, הלובשים חולצות ממותגות בשמו. אחד הכינוסים לזכרו התקיים ב"חדר בריחה" שהוקדש למפעל חייו ופועלו ובמהלכו שיחקו, למדו על סבא, שיתפו ושרו. משחק ה"רביעיות" שהוכן במיוחד לאירוע ועסק בנושא "דברים שסבא שוקי אהב", השלים את הפאזל והאיר את דמותו המיוחדת.