בנם של סוזן וארנסט. נולד ביום כ"ט בכסלו תרפ"ט (12.12.1928) בטורקיה.

ראובן גדל באי ביוקדה שבטורקיה ושם התחנך בשנותיו הראשונות.

בשנת 1942, בהיותו בן ארבע-עשרה, עלה לבדו לארץ ישראל ברכבת דרך סוריה. עם הגיעו לארץ נקלט בקיבוץ רמת הכובש. הוא התחנך בקיבוץ ועבד ברפת.

בסיום לימודיו התנדב לפלוגה הימית (פלי"ם) של הפלמ"ח. הוא עבר לקיבוץ מעברות ועבר שם הכשרה של יחידת החבלה.

כשפרצו קרבות מלחמת העצמאות השתתף, בין היתר, בפריצה לירושלים. בהמשך התמקמה יחידתו ביפו, אחרי שזו נכבשה ע"י כוחות ישראלים.

ביפו התאמנה היחידה בהפעלת תת-מקלע ובלילות עסקו בשיטור והשגיחו שהחלונות מואפלים. באחד הלילות הבחין ראובן באור באחד הבתים וצעק ליושביו לכבות את האור. בתגובה נורו עליו ועל בן זוגו לשיטור צרורות. ראובן מיהר לזנק על חברו ובכך הציל את חייו.

לאחר מלחמת העצמאות המשיך ראובן לשרת בחיל הים. היחידה עברה לבסיסה הקבוע בקיסריה, שם הוא התאמן עם חבריו בהפלגות על ספינה ובצלילה לעומק. ראובן סיים את קורס הקומנדו הימי, מחזור ב', והצטרף לקומנדו הימי – שייטת 13.

במהלך שנות שירותו מילא שורה של תפקידים בכירים בחיל, כחייל וכקצין. בשנת 1966 מונה ראובן למפקד יחידת הצוללים בחוליית הכינרת (פלגה 788). באותה תקופה התמודדה היחידה עם תקריות חוזרות ונשנות בגבול הסורי (אז – רמת הגולן הייתה בשטח סוריה). כמפקד הפלגה הוביל ראובן את לוחמיו בפעילויות מבצעיות מורכבות. באחת הפעמים הותקפו אנשי היחידה במהלך ניסיון חילוץ של סירה שנסחפה לחוף המזרחי, וראובן יצא לבדו כדי להשלים את משימת החילוץ. במקרה אחר פיקד על מבצע חילוץ של שרידי מטוס שהתרסק בכינרת, מבצע שבוצע בסיוע צוללני הקומנדו הימי ותחת אש סורית.

שנה לאחר מכן מונה ראובן לסגן מפקד שייטת 13, ובמלחמת ששת הימים (יוני 1967) נשלח לסייע לחטיבה 7 בקרבות בדרום, בחצי האי סיני. יחידתו לקחה חלק בקרבות ויזמה פעולות קומנדו רבות בשטח, עד תעלת סואץ. בתום המלחמה ראובן פיקד על כוחות הים שתפקידם היה לבצע סיורי נוכחות בתעלה.

ראובן נודע כאדם אמיץ ונחוש שלא נרתע מסכנות. במסגרת שירותו השתתף במבצעים ובפעילויות מבצעיות רבות, ותרם תרומה רבה לבניין כוחו של חיל הים ולפעילותו המבצעית. כמו כן היה שותף למבצעים רבים בהם שולבו כוחות מיחידות שונות.

זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים נפצע ראובן בתאונת דרכים בסיני. בעקבות כך נאלץ לפרוש מתפקידו ועבר לפקד על פלגת הנמל.

ראובן לא התגבר על הפציעה, ובשל מצבו הרפואי נאלצו הרופאים לקטוע את אחת מרגליו. בעקבות זאת סיים את שירותו בחיל.

למרות זאת, ראובן לא חדל מפעילות ציבורית וביטחונית. במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) היה בשליחות המוסד בחו"ל, ובחודש דצמבר 1975, לאחר פרישתו מהצבא, הצטרף למשטרת ישראל והתמנה למפקד המשמר האזרחי באזור הגליל. כך המשיך לתרום מניסיונו ומכישוריו למען ביטחון המדינה.

ראובן נישא לזהבה. הם התגוררו עם ילדיהם ביפו, בקיבוץ גינוסר ובחיפה, בהתאם לתפקידים שמילא במהלך שירותו.

אף ששירותו התובעני השאיר לו זמן מועט בבית, ראובן היה איש משפחה מסור ואב דואג. בשבתות נהג לצאת עימם לטיולים ברחבי הארץ. טיולים אלה היו עבורו הזדמנות לבלות עם משפחתו ולהנחיל לילדיו אהבה לארץ ולנופיה.

בשעות הפנאי פיתח כמה תחביבים, בהם איסוף בולים ובניית דגמים של אוניות מלחמה.

ב-15 ביולי 1986 נפטר כתוצאה מדום לב.

ניצב-משנה ראובן פנחס נפל בעת שירותו ביום ח' בתמוז תשמ"ו (15.7.1986). בן חמישים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה, ילדים ואחים.

ראובן מונצח באתר עמותת חיל הים, באתר משטרת ישראל ובאנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שבמכללת השוטרים בבית שמש.