בן זאב וחנה. נולד ביום י"ט בניסן תרצ"ה (22.4.1935) בבואנוס-איירס שבארגנטינה. כציונים נאמנים נתנו ההורים לבנם חינוך עברי-ציוני החל בגן-הילדים ועד לבית-ספר "ביאליק" שבמקום. כתוצאה מכך היה גאה על יהדותו ועוד בשבתו על ספסל-הלימודים עשה שפטים בתלמיד לא יהודי שהעז לפגוע ביהדותו. היה בוגר בית-ספר "אורט" בארגנטינה ומתוך רצון להכשיר עצמו לעליה לארץ למד את מקצוע-החרטות. עלה לארץ בשנת 1953. בזמן הקצר שהספיק לשבת בה קיים את כל המצוות החלוציות - תחילה בהכשרה בכנרת ובגניגר ולבסוף כחבר קיבוץ ניר-עם. בהיותו החרט היחיד במקום ביקש הקיבוץ לעכבו אצלו אלא שהוא סירב ויצא לצה"ל (בנובמבר 1955). ביום כ"א בתשרי תשי"ז (26.9.1956) היה ראשון המסתערים על מבצר-חוסאן ואף ראשון הנופלים באותו קרב. ערב לפני הקרב לן בבית-הוריו. בחצות קם פתאום והתלבש כדי לצאת. על תמיהת-אביו ושאלתו לאן הוא יוצא ללא קבלת צו אישי, הגיב בתשובה: "אני יכול להונות את המפקד אבל אינני יכול להונות את עצמי". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".