בנם של לאה ואליהו. נולד בשנת תש"א (1941) במצרים.

חיים גדל במצרים עד גיל שש, אז עלה ארצה עם הוריו ועם שמונת אחיו. המשפחה התגוררה בחולון, שם למד חיים בבית ספר יסודי ובתיכון החקלאי השש-שנתי "מקווה ישראל".

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל הרגלים.

במהלך שירותו הסדיר חיים נפצע, סבל מפגיעה בראשו ושוחרר מהשירות. בהמשך אובחן כהלום קרב והוכר כנכה צה"ל.

לאחר השחרור הכיר את זהבה. השניים התאהבו, נישאו זה לזו, הקימו את ביתם בחולון והביאו לעולם שלושה בנים – יוסי, אלישי ויאיר. חיים היה אבא טוב, אוהב ומסור, שתמיד שיחק עם ילדיו, דאג להם והיה שם עבורם.

לפרנסתו עבד כשומר, אך מצבו הבריאותי הקשה עליו להתמיד בעבודתו.

חיים היה אדם טוב לב, שקט ונעים הליכות, שמעולם לא הרים את קולו או ניבל את פיו. לאורך חייו התמודד עם כאב וקושי כאשר איבד את אביו בגיל צעיר ושכל את אחיו הקטן, יוסף, שנפל במלחמת יום הכיפורים (1973). למרות כל מה שעבר, שמר חיים על החיוך ועל שמחת החיים שאפיינו אותו.

חיים והבה נפטר ביום כ"ג בטבת תשס"ד (16.1.2004). בן שישים וארבע במותו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים, אם ושני אחים.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אהבתך ומסירותך ננצור בליבנו לעד".