בן ציונה ואליעזר ויצקוביץ, נולד ביום ה' בכסלו תשט"ו (30.11.1954) במזכרת-בתיה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם כצנלסון בחולון, ובבית-הספר המקצועי "אורט" בחולון. מנעוריו אהב לטייל והשתתף בחוגי ספורט.

ביום 5.2.1973 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הרגלים. הוא עבר קורס מ"כים, ובנובמבר 1973 עלה לדרגת רב"ט. בשנת 1974 עבר לשרת בחיל-האוויר ועלה לדרגת סמל. ישראל המשיך להשתלם בצה"ל גם אחרי שסיים את שירותו הסדיר, ובספטמבר 1978 עבר קורס סיירות.

בפרוץ מלחמת שלום הגליל נקרא לשירות במילואים בלבנון. בליל כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) התפוצץ מיכל גז בבית הממשל הצבאי בצור. הבניין התמוטט על יושביו ובין ההרוגים היה ישראל.

מפקדו כתב למשפחתו אחרי מותו: "אהבנו אותו, הכרנו חלק ממעלותיו, ואנו ממשיכים לדבר עליו כאילו היה חי בתוכנו, כאילו יחזור ויתייצב כשהוא מתכנן טיולים, פגישות, תעלולים ובדיחות".

מפקדו הישיר כתב עליו למשפחתו: "ישראל היה אדם נפלא, שנעים היה לשבת אתו, לשוחח ולצחוק. הוא היה חייל מיוחד, שעורר אמון בלב מפקדיו. זכורה לי החדירה של המחבל לאילת - כאשר בתוך מהומת הרדיפה הגיע ישראל ובפעולה מהירה וחלקה פתר את הבעיה".

ישראל הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. בן 28 היה במותו. הוא הועלה לדרגת סמ"ר אחרי מותו. השאיר אחריו את רעייתו רינה, בת, הורים ושתי אחיות.