בנם של ארלטה ויעקב. נולד ביום ה' בטבת תש"כ (5.1.1960) בירושלים. אח של נפתלי, איתמר, גילה ויוסי.
יוחנן גדל והתחנך בירושלים, למד בבית ספר יסודי באזור מגוריו. בכיתה ח' עבר ללמוד בכפר הנוער "מבואות ים" בקרבת היישוב מכמורת, בתנאי פנימייה. השתלב היטב בחיי החברה ובלימודים, אהב מאוד את לימודי הימאות והפגין כישורים בתחום. אחד הסיפורים שליווה אותו מתקופה זו תיאר יום הפלגה בזמן סערה ואת התושייה שגילה עת היה היחיד מבין החניכים שירד לקשור את החבלים בכלי השיט, פעולה שזיכתה אותו בציון לשבח מהמדריך. בחלוף שנה נאלץ לעזוב את הפנימייה בשל בעיה רפואית והשתלב בלימודי תיכון בירושלים.
נער שובב ומלא אנרגיה, אהב בעלי חיים. טיפל במסירות בכלב המשפחה – בלייקי, עמו נהג לטייל ברחבי העיר. "הטיולים עם בלייקי בירושלים הם הדבר שמזוהה עם הילדות של יוחנן" סיפרו בני משפחתו ונזכרו כי "באחד הטיולים שבר את האגן לאחר שרץ אחר בלייקי ונתקל בסלע. הוא התנייד על כיסא גלגלים שבנו לו בעזרת גלגל ים ואיתו הלך לבית הספר".
אהב מאוד לקרוא, וביקר דרך קבע בספריית בית הספר.
בהגיעו לגיל גיוס, התגייס לצה"ל ושירת שירות צבאי מלא, יצר קשרים חברתיים בקלות וביצע את משימותיו בהצלחה.
לאחר שחרורו מצה"ל התגייס למשטרת ישראל, משמר הגבול. עבר הכשרות שונות ושימש בתפקיד סוכן סמוי במטה היחידה בירושלים. הפגין כישורים טובים בעבודתו, גילה נחישות ואומץ בביצוע תפקידו. בחלוף חמש שנים, בשנת 1987 עבר לשרת בימ"ר (יחידה מרכזית) תל אביב, שם מילא מגוון תפקידים. יצא לקורס קצינים ובסיומו שימש בתפקידי שטח. שירת באזור ג'לג'וליה, וכדברי אשתו: "המקומיים היו קוראים לו יוחנן המשוגע, כי הוא לא הביע פחד מעולם מולם".
לצד בניית קריירה במשטרה, הקים זוגיות עם יעלי. השניים נישאו ובמהלך השנים נולדו להם בן ובת - יובל ואלה. היה אב תומך ומסור, נוכח ומפרגן.
במהלך פעילות לפיזור הפגנות באזור היישוב ג'לג'וליה נפגע בריאותיו כתוצאה משאיפת עשן והועבר לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. לאחר אשפוז ומספר ניתוחים לייצוב מצבו, הוכר כנכה וחזר לשירות.
עם שובו ליחידה, שימש בתפקידי פיקוד במפלג תשאול ואח"כ במחלק איסוף וסוכנים בימ"ר תל אביב. חבריו ליחידה תיארו אותו כ"קצין וג'נטלמן" והעידו שהיה מקצוען בתחומו. בתפקידו האחרון שימש כראש מחלק איסוף וסוכנים בדרגת רב-פקד עד פרישתו מהשירות בשנת 1997.
לאחר שהתגרש הכיר בשנת 2003 את אדריאנה, הודות לשידוך מוצלח שערכה אחותו, והשניים נישאו בחלוף שבועיים ממועד היכרותם. אדריאנה סיפרה שיוחנן היה בן זוג אוהב ומסור, אכפתי ונאמן ששם את רווחתה בראש מעייניו, היא כינתה אותו בחיבה - "יוחצ'י".
במרוצת השנים נולדו לזוג שני בנים – יצחק ומאיר. יוחנן שמר על קשר טוב עם ארבעת ילדיו. הקפיד להיות מעורב ולבלות עמם זמן איכות, לצאת לטיולים ביערות ברחבי הארץ ונמלא גאווה מכל הישג והצלחה שקטפו.
משפחתו הייתה חשובה לו מאוד והוא דאג להוריו, סעד את אביו ברגעיו האחרונים וסייע לאימו בכל דבר ועניין. עם אֶחיו שמר על קשר קרוב וחם.
אהבתו הגדולה הייתה למטבח, נהג לבשל מטעמים שונים לבני הבית.
המשפחה נעה בין חילוניות לחזרה בתשובה לאורך השנים, ובהתאמה העתיקה את מקום מגוריה לאזורים שונים בארץ. תחילה גרו בתל אביב ומשם עברו לצפת, לירושלים, לרמת גן, לערד, לבני ברק ולהוד השרון. בתקופת חייהם בבני ברק, הוא העמיק בלימודי הקבלה והזוהר ואף כתב ספר בשם "החיים על פי הזוהר". אדריאנה סיפרה שהרעיון לכתיבת הספר נולד על רקע חלום שחלם על רבי שמעון בר יוחאי ועל סבו אליו היה קשור מאוד, חלום שבעקבותיו רכש ידע מקיף בשפה הארמית - קרוא וכתוב.
עם הזמן הוכר כמומחה בנושא, העביר הרצאות על תורת הקבלה, הפעיל אתר אינטרנט בתחום, העביר שיעורים ברדיו ומדי שישי הוציא עלון לתושבי המקום, שכינו אותו בתואר הכבוד "רב". ברשת ניתן לצפות בסרטונים שלו, כן הפעיל את האתרים "בחגוֵי הסלע" ו"זוהר החיים".
לאורך השנים הידרדר מצבו, סבל משיתוק בגפיו ונאלץ להתאשפז מעת לעת.
יוחנן באנון נפטר ביום י' בתמוז תשע"ג (18.6.2013). בן חמישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון. הותיר אחריו אישה, בת ושלושה בנים, אם, אחים ואחות.
על המצבה כתבה אשתו: "חי את חייו ע"פ הזוהר, תהיה בלבי לנצח".
ספד לו חברו עמרם: "חבר יקר מאוד, מודל לחיקוי שלי. הייתה לי הזכות לפגוש אותו במספר תחנות בחיי. מקווה שהזכות שלך תגן עליי. נוח על משכבך בשלום, רבי יוחנן".
יוחנן מונצח באתר "גלעד לזכרם" של המשטרה ובאנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש, וכן בתחנת ימ"ר תל אביב שם שירת.