בן בדריה ואפרים. נולד בד' בכסלו תשכ"ד (20.11.1963) בעפולה.

מאיר גדל בבית שאן, למד בבית הספר היסודי "רמב"ם" ובתיכון המקיף הדתי. תלמיד טוב וחבר טוב, ילד של נתינה שאהב לעזור לשכנים ולחברים. לא פעם אמר להוריו שהוא מוכן לוותר על משהו שמגיע לו או ששייך לו כדי לעזור. מגיל צעיר בלט ביחסים הטובים שפיתח עם הסביבה, עם חבריו ועם מבוגרים שפגש.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל וביקש להגיע לחטיבת "גולני".

במהלך הטירונות, באימונים באזור חמת גדר, מאיר נפגע בעמוד השדרה. הוא אושפז בבית החולים "שיבא", עבר כמה ניתוחים ושיקום ארוך.

אחרי שחרורו מצה"ל גר באזור המרכז, התנייד בכיסא גלגלים ונזקק לעזרה צמודה.

בנובמבר 1987 נשא לאישה את סימה. לבני הזוג נולדו בן ובת, אוראל ושירה. המשפחה גרה בסביון, בפתח תקווה, בגני תקווה ובכפר מעש. בשנת 1993 בנו את ביתם בבית שאן.

מאיר היה בעל ואב אוהב ומסור. אהב מאד את ילדיו, בורך בחושים חדים וקלט מה עובר עליהם בכל שלב ובכל מצב. בנו סיפר שכמה פעמים קיבל שיחת טלפון מאביו, והבין שהאב הרגיש שמשהו קורה לבנו ומיד הציע סיוע. התקשורת ביניהם הייתה פתוחה ובונה, הילדים פנו אליו בכל בעיה ובכל שאלה. "בבית שררה מערכת יחסים חמה, אוהבת, גלויה ואמיתית", תיאר הבן, "אבא היה איש סוד ולא היה חשש לשתף אותו בדברים הכי אינטימיים".

מאיר אהב חברה, איש רעים שהִרבה לארח. "הבית לא היה נסגר" תיארה רעייתו. הוא פיתח יחסי ידידות עם רבים, תמיד התעניין בשלום החברים ומה קורה עם משפחותיהם.

חבר סיפר ששאל אותו על התמודדותו עם הנכות: "ענית לי בחיוך ואמרת לי בדרכך המיוחדת, בדרכך שלך – כל אחד חושב שהפציעה שלו היא הכי קשה, הכי חמורה. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. לרגע לא הבנתי ואז המשכת – תנסה לעשות את כל מה שאתה עושה עם המגבלה שלך, ובעיניים עצומות... לא רואה - זה קשה".

מאיר אלמקיס נפטר ביום ד' בשבט תשע"ה (23.1.2015). בן חמישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבית שאן. הותיר אישה ושני ילדים, הורים, אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו את פסוק י' מתהילים ל"ו: "כי-עִמך מקור חיים, באורךָ נִראה אור".

ספד חבר: "מאיר, במקום בו שום פסיכולוג לא הצליח לרפא את הנפש המצולקת של כולנו נתת לנו תקווה שאפשר להתמודד עם הפציעה. כי אם אתה עשית, מי אנחנו שלא נעשה? שאבנו ממך את הכוח האדיר... יש לך זכויות בשיקום של כולנו, בלעדיך לא היינו נמצאים היכן שאנו נמצאים היום. תודה על הכול".

המשפחה, בשיתוף עיריית בית שאן, הנציחה את זכרו בגן משחקים שנפתח בעיר בשנת 2017 – "גן מאיר".

הבן אוראל כתב שירים לזכר אביו, ומתכנן להוציאם בתקליטור שייקרא "הכתיבה משנה". בשיר "שוב" כתב:

"שוב עבר שבוע, שוב בלי החיוך שלך / ושוב שישי הגיע ,איך אהבת את המלכה / דמעה עליי זולגת, שוטפת את חיי / שוב אני שומע אותך באוזני.

ושוב לבד ישבתי, על ספסל בגן שאהבת / איך ישבנו אז בשניים, מדברים על היום ומקווים למחר / ומי היה מאמין שזה נגמר..."

שירו "אבא לוחם" הולחן על ידי יוחאי אלימלך וניתן לצפייה ביוטיוב, בביצוע אושר ביטון:

"אבא אתה אהבת חיי, חולם לראותך שוב / כל בוקר אותי בירכת, בוקר טוב נתראה כשתשוב / רק לך יש חיבוק כזה, שמבעיר לי את בית החזה / כמו כדור הרגעה תמידי, הידיעה שאתה על ידי.

וכל כך מתגעגע למגע שלך, אתה אפילו לא יודע כמה חום בך / אתה האבא המושלם וכך תמיד תהיה, אין כמוך בעולם נלחם כמו אריה.

תמיד אוכל לסמוך עליך, את מכאובי רק לשפוך אליך / תמיד נלחמת שיהיה לי טוב, ושמרת אותי קרוב / ועכשיו אתה בשמיים, אך השמיים אצלי בלב / משנה אותי מאש למים, כמה שאני אותך אוהב".