בנם של רותי וחיים. נולד בשנת תשמ"ד (1984) בירושלים.

שאולי גדל והתחנך בשכונת תלפיות בירושלים. ילד נבון, טוב לב עם חיוך רחב ועיניים טובות. למד בבית הספר היסודי "זלמן ארן". מכריו תיארו נער פיקח, אוהב חיים ואוהב אנשים, שהביט על העולם בעיניים סקרניות והדביק את כל סובביו בשמחת החיים שלו.

שאולי היה תמיד מוקף בחברים. הוא בילה איתם בהפסקות ולאחר שעות הלימודים וביתו היה מקום מפגש קבוע של החברים. בזמנו הפנוי אהב לצייר ובאמצעות הציור ביטא את רגשותיו ומחשבותיו.

שאולי היה בן למופת ואח אוהב ותומך שהפיץ אור ושמחה בבית. הוא הסב נחת וגאווה להוריו, טיפח קשר קרוב עם אחיו ושתי אחיותיו ועמד תמיד לצידם.

חבר אמת היה, קשוב ונכון תמיד לסייע. אדם רחב לב ומלא נתינה שכבש את לב כל מי שפגש. היה מלא תוכניות ושאיפות לעתיד, אחרי הצבא. הוא תכנן לנסוע לחו"ל, לטייל ביעדים רחוקים ולהגשים חלומות.

בשנת 2003 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם פלוגת חילוץ והצלה בפיקוד העורף. שאולי אהב את התפקיד, את חבריו ליחידה והיה גאה בשירותו המשמעותי. בזכות מסירותו, מקצועיותו ונועם הליכותיו זכה להערכת מפקדיו ועמיתיו. הוא יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ובסיום הכשרתו כמפקד ביצע כל משימה ברצינות ובאחריות על הצד הטוב ביותר.

בהמשך שירותו שירת בכלא מגידו, ושמר שם לילות כימים. כתוצאה מחוסר שינה התגלתה אצלו מחלת האפילפסיה.

שאולי השתחרר מצה"ל בשנת 2006, ונפטר מיד לאחר מכן.

שאולי אמון נפטר ביום ל' בכסלו תשס"ז (21.12.2006). בן עשרים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

על מצבתו חקקו אוהביו משפטים על פי אותיות שמו, אחרי הכותרת "מלאך קטן שלנו": "שאולי ילד של אור ואהבת חיים. אהבת אמת הייתה דרכך, וחיוך גדול האיר את פניך. לנצח תישאר עמנו, יהיה זכרך בלב כולנו".

כתבה אחותו אורית: "אחי הקטן, בליבי אתה לעד. לעולם לא אשכח אותך".

בת דודתו אסנת כתבה: "בן דודי האהוב, עוד שנה חולפת ואתה לא איתנו והגעגוע גובר. תשמור על כולנו מלמעלה".