בנם של מסעודה וניסים. נולד בשנת תשכ"א (1961).

חנניה גדל והתחנך בדימונה. היה ילד מוכשר ואהוב.

כנער, החליט חנניה לצאת מבית הוריו וללמוד בכפר הנוער ״מבואות ים״ שבמכמורת, כיוון שרצה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלו בשירות הצבאי ובחיים. חנניה ידע שהשירות הצבאי מהווה הזדמנות עבורו להיטיב את סיכוייו ועתידו.

בהגיעו לגיל שמונה-עשרה התגייס לצה״ל ושירת בחיל הים. בין תפקידיו היה במערך הכבאות של חיל הים, מפקד סירות חילוץ מסוג זודיאק ומכונאי ספינות טילים (סטי״ל).

חנניה אהב את שירותו הצבאי ונשאר בשירות קבע למשך חמש שנים, בתפקיד מכונאי סטי״ל. במסגרת תפקידו, הוא הצטרף לצוות הלוחמים בסטי״ל בכדי לתת מענה טכני במידת הצורך.

במקביל לשירותו הצבאי, התנדב עם בני נוער כמדריך כושר קרבי במטרה לעודד לגיוס משמעותי בבית הספר ״העליה״ בשכונת בת גלים שבחיפה.

את דלית הכיר במסגרת הדרכות נוער של "ערכים", והשניים הפכו לזוג.

לאחר שחרורו מצה״ל, חנניה שובץ לשירות מילואים בחיל הים ולקח חלק במלחמת שלום הגליל בשנת 1982, במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ובמבצעים צבאיים נוספים.

בשנות השמונים חנניה ודלית נישאו והקימו את ביתם בירושלים. נולדו להם חמישה ילדים: אפרת, מיכל, חזקיהו, אביה ושירה. כאבא, הוא ניחן במידת רחמים כלפי ילדיו. היה אב מגונן, עוטף, דומיננטי ומנהיג במשפחה.

חנניה השלים לימודי כירופרקטיקה במכללת ״רידמן״ ועסק בזה למחייתו.

אחד מתחומי עשייתו היה עבודה עם נערים בסיכון, אשר הוא תמך בהם וליווה אותם בהליכים משפטיים, לקח עליהם אחריות וסיפק להם מקומות עבודה ולינה. הקשר עם הנערים היה משמעותי בחייו, הוא האמין בהם ורצה להעניק להם תקווה לשינוי.

ילדיו בגרו ונישאו, וחנניה זכה לנכדים: אליה, פנינה, הראל, לביא, שיראל, נועה ועמנואל.

בעשרים השנים האחרונות לחייו, מצבו הרפואי הידרדר. תחילה כחולשה חיסונית, ובהמשך בעיות בדרכי הנשימה ובעור. בשנה האחרונה לחייו, אובחנה אצלו מחלת הסרטן עקב אימוני צלילה שביצע בנחל הקישון בשירותו הצבאי. תוך שבעה חודשים מרגע האבחנה, חנניה נפטר.

חנניה דוד זריהן נפטר ביום י"א בטבת תשע"ו (23.12.2015). בן חמישים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין סנהדריה בירושלים. הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים, אם, אחים ואחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: ״רודף צדקה וחסד, חי לאורה של התורה, איש שהנתינה הייתה דרכו, כך יזכרוהו רבים״.