בנם של אורנה וששון. נולד ביום כ"ד בשבט תשס"ג (26.1.2003) בירושלים. אח צעיר לספיר, דניאל ותומר.

נועם גדל והתחנך בשכונת פסגת זאב שבירושלים. למד בבית הספר היסודי "תל"י פסגת זאב מזרח" ולאחר מכן בבית הספר העל-יסודי "רנה קסין דרכא" בעיר. נועם היה תלמיד שתמיד מעלה חיוך על פניהם של התלמידים והמורים, ותמיד הראה להם את הכרת הטוב שלו. לאחר נפילתו נודע למשפחתו שנועם היה שולח בכל סוף שנה בתיכון מכתבי תודה למורים.

נועם תמיד אהב לקחת חלק בארגון פעילויות, טיולים וכמובן במסיבת הסיום.

נועם השתתף בנבחרת הכדורגל של בית הספר. כדורגל היה חלק חשוב בחייו, היה אוהד מושבע של קבוצות הכדורגל "בית"ר ירושלים" ו"ריאל מדריד", נהג ללכת לכל משחקי "בית"ר" ועודד את הקבוצה מכל הלב והנשמה. מושא הערצתו היה שחקן הכדורגל הפורטוגלי כריסטיאנו רונאלדו. אפילו חתימתו של נועם הייתה NH7 (נועם חבה 7), 7 היה מספרו של רונאלדו. הוא חלם לטוס עם אביו למשחק של "ריאל מדריד" בגמר ליגת האלופות.

בשכונה שיחק עם חבריו כדורגל, פינג פונג וטניס, ואהב מאוד לשחק במשחקי מחשב מקוונים, פורטנייט ופיפ"א אונליין.

נועם אהב לבשל ולנסות מטעמים חדשים. הוא גם נהג לבשל מוקפץ ופסטה טעימה שכולם כל כך אהבו.

לנועם היה כיבוד הורים שממנו אפשר רק ללמוד. לאחר שהתגייס לצה"ל, הקפיד להביא לאימו זר פרחים לשבת בכל פעם שחזר לחופשה בבית, והכריז: "אין כמו אימא בעולם", או כתב על פתק: "שבת שלום, אימא המלכה, אוהב מלא". אהבה גדולה הייתה בינו ובין אחותו ואֶחיו, והם דאגו לו בתור אחיהם הצעיר.

חבריו וחברותיו הרבים זכו בחבר נאמן שקיבל אותם כמו שהם, בילה עימם, שילב את כולם באופן שווה והוגן, היה מלא נתינה ועזר בכל מצב. אף שהשתייך לכמה מעגלי חברים – מהשכונה, מבית הספר, ממועדון האוהדים ובהמשך גם מהשירות הצבאי, קישר בין החבורות עד שהפכו לחבורה אחת גדולה.

נועם בורך בחיוך כובש ובעיניים מלאות הבעה. חיובי, אופטימי, בעל חוש הומור מפותח ומלא שמחת חיים, הצחיק את סובביו, אהב לחיות, השתדל לנצל כל רגע והכיר תודה על הדברים הקטנים. איש של אנשים ושל משפחה, צנוע ועניו, נעים הליכות וחביב על הבריות, בטוב ליבו ידע לתת מקום לאחרים, חיבר בין אנשים, דאג לחלשים וחיפש דרכים להקל על הזולת.

ביום 12.8.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "צפע" של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. לאחר שסיים את מסלול ההכשרה המאתגר בהצלחה, הצטרף לפלוגת החוד כלוחם ומונה לתפקיד קלע ומפקד חוליה. בהיותו אחראי, חרוץ, לוחם נחוש, דוגמה אישית לחיילי החוליה והראשון להתנדב לכל משימה, סמכו עליו מפקדיו בעיניים עצומות והסירו דאגה מליבם כשידעו שהוא נוכח. באחד מטקסי הגדוד מפקד היחידה העניק לו תעודת הצטיינות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו סוף שבוע בילה נועם בביתו, ועם תחילת המתקפה הוזעק לבסיס. הוא הספיק לוודא שאחיו תומר, שהיה ממבלי מסיבת "נובה" בחניון רעים, ניצל והגיע למקום מבטחים ואז יצא מהבית לעבר יישובי מערב הנגב והצטרף ליחידתו.

בשבועות הבאים התארגן והתאמן עם הגדוד לקראת כניסה קרקעית לרצועת עזה. בשלהי אוקטובר 2023, עם תחילת התמרון הקרקעי, נכנס עם הגדוד לרצועה ולחם במחנות פליטים במרכז הרצועה ובשכונת שג'אעייה שבעיר עזה. בהמשך השתתף בקרבות בדרום הרצועה.

בהיותו סוחף וכריזמטי, הרים את המורל של החיילים, לא נתן לאיש מהם להישבר ודאג לרווחתם. "הדבק של הפלוגה", נאמר עליו. כדי לעודד את רוחם ולפנק אותם, בישל מטעמים מחומרי גלם פשוטים שעמדו לרשותו, למשל טיגן סופגניות בחנוכה והכין קובה מטונה משומרת.

בשיחות עם הוריו ועם אֶחיו ניסה להרגיעם ולחזקם והבטיח שהוא שומר על עצמו ועליהם. גם מעזה הקפיד להתקשר בכל הזדמנות לסבים ולסבתות. במשך שבועות ארוכים לא שב הביתה לחופשות. ב-21 בדצמבר 2023 חזר בפעם היחידה לביתו לסוף שבוע. את יום הולדת עשרים ואחת שלו ציין בעזה, אך המשיך לשמור על מוטיבציה גבוהה ונחישות.

ביום 15.2.2024, בעת שלחמה יחידתו בעיר חאן יונס, אחרי טיהור היו בדרך למגנן. טיל שנורה לעבר מבנה פגע בנועם. מאמצי ההחייאה, תחת גשם שוטף, עלו בתוהו, ורופא צבאי נאלץ לקבוע את מותו.

סמל ראשון נועם חבה נפל בקרב ביום ו' באדר א' תשפ"ד (15.2.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

ספד לו אחיו תומר: "נועם, אחי, היית אמור להשתחרר בקרוב ולכבוש את העולם, פשוט להתחיל את מעגל החיים ולכתוב את סיפור החיים שלך. אח שלי, אני באמת לא יודע איך אני הולך להתגבר על האובדן שלך. זה כואב בצורה שלא חשבתי שיכולה לכאוב".

כשנועם נפגע, סיפרו אוהביו, הופיעה קשת בענן בשמיים, בכל זמן הפינוי שלו עד ההגעה לארץ. לימים המחנכת שלו ביסודי כתבה עליו ספר ילדים שנקרא "הקשת של נועם". מאז, כל זמן שהמשפחה והסובבים של נועם רואים קשת בענן ישר נזכרים בו ובפניו.

בת אחותו שנולדה זמן קצר אחרי נפילתו נקראה בשם שנגזר משמו - נויה.

ספר תורה נכתב והוכנס לבית כנסת לעילוי נשמת נועם.

אחותו ספיר יזמה לזכרו של נועם מחווה של הענקת זרי פרחים לאימהות של לוחמים שנשארים בבסיס בראש השנה, בצירוף מכתבים מהם.

בני משפחתו השתתפו לזכרו במרוץ מרתון ירושלים, לבושים בחולצות מודפסות ובדגלים לכבודו.

פעילות להנחלת מורשתו וערכיו התקיימה בבית ספר "תל"י פסגות מונטסורי" בירושלים, בית ספר שנועם היה בוגר שלו.

בטקס מרגש באצטדיון הכדורגל בשכונת הר חומה בירושלים נקראה קבוצת הנוער על שמו - "בית"ר נורדיה נועם חבה".

במשחקי בית"ר ירושלים, חבריו שנהגו לשבת לצידו באצטדיון הכדורגל באותה השורה ביציע האוהדים, הדפיסו על חולצות את הכיתוב: "לזכרו של נועם חבה, תמיד תהיה חלק מהשורה".

טורניר כדורגל בספורטק בפסגת זאב הוקדש לזכרו בהשתתפות שחקנים, בני משפחה, חברים ונציגים מיחידתו.

בפסגת זאב, בשכונה שבה נועם נולד מתקיימת פעילות של ארגון סח"י (סיירת חסד ייחודית) על שם נועם חבה. בסח"י דואגים למשפחות מעוטות יכולת ולקשישים. בין היתר מארגנים חלוקה של תיקים לילדים לכבוד תחילת שנת הלימודים, מוצרי מזון לחגים וחורף חם לקשישים.

מוקירי זכרו הדפיסו על חולצות ועל מדבקות את תמונתו וציטוטים מפיו: "שומר על עצמי, וגם עליכם" ו"כל עוד מישהו זוכר אותי, אני חי".

מהדורת יינות הושקה לזכרו, עם הדפס דיוקנו על גבי התוויות.

עמודים לזכרו של נועם הועלו באתר האינטרנט של עיריית ירושלים, באתר של קבוצת בית"ר ירושלים, וברשת החברתית "אינסטגרם" הועלה הדף: remember_haba, ובו כתבות, תמונות, דברים לזכרו ופרטי הנצחות.

הוריו, משפחתו וחבריו הקימו מקום מפגש מוצל לזכר נועם, המהווה מרכז להתכנסויות של חבריו. לנצח יהיה בלב משפחתו וחבריו, שכתבו - "כל עוד מישהו זוכר אותי אני חי".