בנם של פריחה ורוברט (ראובן). נולד בשנת תש"ד (1944) במרוקו, בכפר איריל-נורו שבהרי האטלס. ילד חמישי להוריו. הוא התייתם מאימו בגיל שנתיים, אחר כך נולדו אחיו למחצה וסלומון גדל עם 16 אחים ואחיות: אליס, יהודה, דוד, ניסים, יוסי, ג'קי, יהודית, אסתר, פנחס, מיכאל, יעקב, ציפי, דליה, סימה, ירדנה ופאני.

הוא גדל באזור הרי האטלס וכשהיה בן שתים-עשרה עברה המשפחה לגור בקזבלנקה. מגיל צעיר עבד במוסך לצמיגים שהיה שייך לבני המשפחה והשתתף בפרנסת הבית. בשעות הפנאי אהב לרכוב על אופנוע ונהג לטייל איתו ברחבי המדינה. סלומון היה מתאבק מקצועי שהשתתף בתחרויות ובעיקר אהב לבלות עם חבריו, שאיתם שמר על קשר גם לאחר העלייה ארצה.

סלומון היה האחרון

מבני משפחתו לעלות לישראל, בשנת 1968. כשהגיע ארצה שיכנו אותו בלוד, אך לאחר מספר חודשים עבר להתגורר בכפר סבא, שם עבד במפעל מתכת. לאחר מספר שנים עבר להתגורר בבאר שבע, בסמוך לבני משפחתו, והחל לעבוד בתעשייה האווירית.

בשנת 1972 נישא לאילנה (אלן), ובני הזוג בנו בית בבאר שבע. לזוג נולדו שני בנים, אבי וחיים. סלומון היה אב מסור שהקדיש את כל כולו לילדיו. הסיע אותם לכל מקום שביקשו, בכל שעה ביום ובלילה. בני משפחתו מעידים עליו שיותר מכול אפיינו אותו מסירותו לאחרים והנתינה שלו לזולת, וכי פעל, כדבריהם: "כל הזמן בשביל אחרים. לא דאג לעצמו, החשיב רק את העשייה למען חברים ומשפחה כמרכז חייו". הוא גם התאפיין באהבה גדולה לחיים, הירבה לטייל ולבלות עם משפחה וחברים.

בשבת י' בתשרי תשל"ד פרצה מלחמת יום הכיפורים. עם פרוץ המלחמה סלומון גויס בצו שמונה, שירת בחיל התותחנים ולחם בסיני. ב-12 באוקטובר 1973 הוא נפצע קשה ב"חווה הסינית" בעקבות הפצצה של מטוסים מצריים. הייתה זו פציעתו השלישית, לאחר שבפעמיים הקודמות סירב להתפנות לבית חולים – עובדה שבצניעותו מעולם לא סיפר, ונודעה למשפחתו רק ב"שבעה". חבריו מספרים שבעת הפינוי לא הצליחו לאתרו וסלומון סימן להם את מיקומו על-ידי זריקת מחסנית לעבר אחד המפנים. הוא פונה לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים ואושפז שם למשך שנתיים.

הוא נפגע בעמוד השדרה, נותר משותק והסתייע בכיסא גלגלים. סלומון עבר להתגורר עם משפחתו בדירה מונגשת בנתניה ואת רוב זמנו הקדיש לביתו ולילדיו. תחילה התקשה להשלים עם הנכות שלו, לאחר זמן מה החל להתאושש. הוא היה פעיל מאוד ב"בית הלוחם" ואף נסע כמה פעמים בשבוע לאימונים בקליעה למטרה ובפינג פונג, השתתף בתחרויות וזכה במדליות, בארץ ומחוץ לישראל.

משהיה לסב טיפח קשרים מיוחדים עם נכדיו, שהיו קשורים אליו מאוד. הוא נהג לבנות להם מתקנים בחצר, פינק אותם במתנות והזמין אותם תמיד באהבה רבה לבית סבא וסבתא.

סלומון שטרית נפטר ביום י"ט באייר, תשע"ז (15.5.2017). בן שבעים ושתיים בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה. הותיר אחריו אישה, שני בנים, נכדים, אחים ואחיות.