בן רותי וישראל. נולד ביום ט"ו באלול תשנ"ד (21.8.1994) באשדוד. ילד שלישי במשפחה, אח לתמר, מאור ומתן מרדכי.

אביב גדל והתחנך באשדוד. מתינוק נוח, חייכן ועליז היה לילד יפה תואר, אומנותי וחופשי ברוחו. ילד מלא ביטחון עצמי, תיארו הוריו, כך למשל בהיותם בחופשה משפחתית באילת, כשהתקיימה בבית המלון תחרות כישרונות לילדים, לפתע הבחינו שבנם בן השלוש עולה על הבמה ושר שיר של הזמר אייל גולן.

היה לו חיבור מיוחד לטבע, לבעלי חיים ולצמחים. בילדותו נהג לקטוף פרחים והגישם לאימו, גם אסף שבלולים שהחביא אותם בכיסיו. הוא היטיב לצייר, במיוחד בעלי חיים כמו אריות ונמרים ואהב להתחפש לחיות. דמיונו היה פרוע, ילד חלומות, ופעמיים נפצע משום שדמיין שהוא בעל חיים.

למד בבית הספר היסודי "ארזים" באשדוד, ומכיתה ז' למד בבית הספר "מקיף ג'" בעיר. לאורך כל שנות לימודיו היה תלמיד מצטיין. בכיתה ב' אובחן כילד מחונן, ולכן למד יום בשבוע בתוכנית "אשכול פיס למצטיינים". בתוכנית זו קיבל העשרה נוספת במקצועות כימיה, פיזיקה וגם תיאטרון. הוא היה ילד מבריק בעל חשיבה לוגית, שנון ואוטודידקט. בכיתה י' החל ללמוד במסלול טכנולוגיות מידע (טכ"ם), ונעשה מומחה במחשבים.

אהב לעסוק בספורט, מילדותו השתתף בחוג כדורסל ואף שיחק בליגה לילדים.

הייתה בו חמלה גדולה לטבע, לבעלי חיים, לילדים ולבני אדם בכלל. לא פעם בחר לשחק דווקא עם ילדים שלא ממרכז החבורה, ובעזרת מנהיגותו השקטה הצליח לשלב ילדים אלו בחברה. מבחינה זו לא "הלך עם הזרם", לא בחר את חבריו לפי מה שהסביבה מכתיבה אלא התחבר אליהם באופן טבעי. כשבגר הכניס אל ביתו תלמידים מכיתתו שלא היו להם מחשב ומדפסת כדי לעזור להם בלימודים, בעיקר בתחום המחשבים. העזרה שהעניק לאחרים נעשתה בשקט ובצנעה.

גם בנושאים אחרים לא הלך בתלם. כשהיה נושא עקרוני בכיתה שהיה צריך לקדם ולהוביל – הוא לקח על עצמו לדאוג לצדק ולמרוד במוסכמות. אף על פי שלא היה דברן או וכחן גדול, כאשר דיבר, הייתה לו נוכחות ואמירה, היה ממוקד, השתמש במילים הנכונות ובטיעונים לוגיים והצליח לשכנע. למען הצדק סִנגר על מצבים ועל אנשים, במיוחד על מי שאין מי שיגן עליהם, גם במחיר אישי. את הכול עשה בשקט ובדרכי נועם, התאים עצמו לאנשים ודיבר עם כולם בגובה העיניים.

במשימת המחויבות האישית בתיכון בחר להעביר שיעורים במתמטיקה לילד מתקשה. אף על פי שמרחק הנסיעה היה גדול אביב דבק במטרה, לימד את הילד מכל הלב וביצע את מחויבותו במסירות ובאחריות.

גם כנער, כמו בילדותו, היה אופיו זורם וחופשי, בלי גינונים מלאכותיים, וכשבני נוער בסביבתו החלו להתעניין במותגים, הוא המשיך ללבוש בגדים פשוטים. אביב אהב מאוד לרקוד, ולקראת מסיבות התגנדר באופן מיוחד.

כשהחל להיות עצמאי, בערך בגיל ארבע-עשרה, התחבר מאוד לים. מדי יום שישי הלך לבדו או עם חבורתו לחוף הים, לבוש בבגד ים צבעוני, חולצה לבנה וכפכפים. הוא אהב לשחק כדורגל, והחבורה הרבתה להיפגש ולשחק. הייתה זו קבוצה מלוכדת של חברים שבילתה יחד עוד מבית הספר היסודי.

בכיתה י"א השתתף במשלחת נוער לפולין. במסגרת זו כתב וצילם הרבה כדי לשתף את אימו בחוויותיו. הוא חזר ארצה בוגר יותר ומלא תובנות.

בכיתה י"ב הרבה לצפות בסרטים, לקרוא ספרים ולחקור. בימי שישי, במפגשים המשפחתיים, הרחיב את הדיבור בנושאים מגוונים והעשיר את בני משפחתו. היה לו ידע רב בתחומי הבריאות והטבע. אימו סיפרה שכשרצתה לדעת דבר-מה, שאלה אותו, משום שהייתה בטוחה שהוא יֵדע את התשובה או יברר אותה.

מוזיקה ים-תיכונית הייתה אהובה עליו, ובייחוד הזמר עמיר בניון. בכיתה י"ב יזם וארגן נסיעה להופעה של בניון בקיסריה עם חבריו.

הקשר עם אֶחיו היה קרוב, ואביב היה כמו מנטור לאחיו מתן, שהיה צעיר ממנו בשש שנים. לימד אותו, עזר לו בשיעורי הבית ולקח אותו איתו לכל מקום שהלך, גם למפגשים עם חברים. תמר, האחות הבכורה, הייתה לו כאם שנייה.

היה לו קשר טוב גם עם סביו, ובייחוד עם סבו מרדכי שהיה הסנדק שלו. מגיל צעיר נהג לבקרו בכל הזדמנות, ויחד שיחקו שש-בש.

פורים היה אחד החגים האהובים עליו. כילד נהג להשקיע בתחפושות, ומדי שנה בפורים הקפיד על מנהג משלוח מנות. גם בהמשך, בשירות הצבאי, הביא מהבית לבסיס משלוח מנות.

למרות היכולות הגבוהות שלו במחשבים ולמרות בעיה בריאותית שהורידה לו את הפרופיל הרפואי, אביב החליט שיתגייס לתפקיד קרבי בצה"ל. בכיתה י"א החל לפתח את כושרו הגופני והשתתף באימוני כושר קרבי לקראת גיוס. התלהבותו הייתה רבה, והוא סיפר שברצונו לתרום למדינה ככל האפשר.

מאחר שהיה מסודר ועצמאי, ארגן בעצמו את רשימת הציוד לפני הגיוס וקנה את הדרוש. עד כדי כך היה עצמאי שבנסיעתו להתגייס ליוו אותו רק אֶחיו תמר ומתן, להוריו כלל לא גילה את המועד המדויק.

ביום 18.3.2013 התגייס לצה"ל. למעלה מיום בילה בבסיס הקליטה והמיון (בקו"ם) עד שקיבל את האפשרות להשתבץ ביחידה קרבית בעקבות עקשנותו, ושובץ לגדוד "נחשון" בחטיבת "כפיר" של חיל הרגלים, כפי שרצה.

כחייל רציני ומשתף פעולה התגאה לשרת ולתת מעצמו. הייתה לו יכולת לצחוק על מצבים בעזרת ציניות והומור בריא. למשל, כשחזר הביתה אחרי שבוע שדאות בטירונות, סיפר שמאחר שאכל טונה במשך השבוע, לא יוכל לעולם לאכול זאת שוב.

במהלך הטירונות חש ברע בעקבות פריצת דיסק אך בשל אופיו הפרפקציוניסטי התעקש להשתתף במסע הכומתה ולסיימו בלי הקלות. בסיום המסע זכה לקבל את כומתת המפקד.

כמה מחבריו לשירות סיפרו שלא היו מסיימים את הטירונות בלי עזרתו, שכן הוא עודד אותם ודרבן אותם להמשיך. עוד הם סיפרו שאביב לימד אותם רבות על תזונה נכונה ועל ניצול מלא של המשאבים העומדים לרשותם. מתוך צניעותו מעולם לא סיפר להם על ההישגים הלימודיים שלו.

לאחר ארבעת חודשי הטירונות עבר אימון מתקדם, ולאחר מכן יצא לפרק של תעסוקה מבצעית באזור ג'נין. הוא מונה לתפקיד קַשר של המפקד והצליח בכך מאוד. בתקופה זו היה שותף לסיכול פיגועים.

בשעות הפנאי בצבא היה מוקף חברים, שיחק שש-בש ודמקה והעביר את הזמן בצחוק.

גם בשירות הצבאי תמיד נתן מעצמו ועשה עבור אחרים. במוצאי השבתות, סופן של חופשות סוף השבוע, נהג לצאת לקנות מצרכים כדי לקחת עימו לבסיס, ותמיד קנה יותר מהנדרש כדי לתת לחבריו. באחד מימי השישי חזר לביתו עם שני תיקים: אחד שלו והשני של חבר שהיה מרותק לבסיס, משום שהתכוון לכבס את בגדיו.

אביב סיפר לבני משפחתו ולחבריו שהוא אוהב את הצבא עד מאוד ושואף להמשיך לשירות קבע ולפקד.

רב-טוראי אביב אברהם טורפיאשוילי נפל בעת מילוי תפקידו בט"ו באדר ב' תשע"ד (16.3.2014). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

אחותו תמר כתבה: "אני עדיין מחכה שתחזור לשבת, ואתה לא חוזר. מחכה לדפיקה בדלת שהגעת, ואתה לא מגיע, גם לא מתקשר לומר שבוע טוב, ושהאוכל שם לא משהו, אבל הכול בסדר. הלוואי שהיה בסדר.

והמשכתי לחכות. ואז ראיתי תמונה שלך בטקס, על המסך, וליד רשום יזכור. ואני מבינה שכבר לא תחזור, לא עוד שבוע וגם לא עוד שנתיים, אבל בשבילי אתה עדיין פה ותמיד תהיה, לנצח, בלב של כולנו.

אתה אחי הקטן ואני זו שאמורה לשמור עליך, ועכשיו, עכשיו אתה שומר עליי, שומר על כולנו".

אביב מונצח בבית "יד לבנים" באשדוד, ב"בית כפיר" שהוקם בעפולה לזכר כל חללי החטיבה ובחורשת הנופלים הסמוכה לו, וכן בספריית בית הספר "מקיף ג'" באשדוד שבו למד.