אברהם (אבי), בן שרה וחיים, נולד ביום י"ח בטבת תש"י (7.1.1950) בחיפה. הוא למד בבית-ספר היסודי "בארי" בנתניה, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "נעורים" בכפר-ויתקין. כשהיה אבי בן שנתיים, עברה משפחתו מקרית-חיים לנתניה, ובעיר זו גדל והתחנך. הוא היה תלמיד שקדן והצליח מאוד בלימודים בבית-הספר המקצועי. לאחר שלמד בו שנתיים את מקצוע המסגרות עבר קורס למכונאות ציוד מכני כבד. במסגרת בית-הספר גם השתתף בפעולות גדנ"ע. מילדותו נמשך לבניית דגמי מטוסים והיה עוסק בכך בשעות הפנאי; כן התעניין במכונאות. אבי אהב מאוד ילדים ושאיפתו הגדולה הייתה לגדל הרבה ילדים - "לפחות עשרה", כדבריו. הוא אהב מאוד את אחיו ואת אחיותיו, ובמיוחד את אחיו הצעיר; הרבה לפנקו, לספר לו סיפורים ולהביא לו מתנות. הוא היה אהוד על כל חבריו וידידיו. אבי היה חרוץ ופעלתן ועד שגויס לצבא, עבד בכפר-יונה בקטיף ובנהיגת טרקטור.

אברהם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והוצב לטכנולוגיה ואחזקה ולחיל ההנדסה, מאחר שהיה בוגר קורס קדם-צבאי למכונאי ציוד מכני הנדסי. לאחר הטירונות הוצב כמכונאי צמ"ה בגדוד הנדסה ואחרי-כן ביחידה אחרת של חיל ההנדסה. כעבור זמן עבר קורס צניחה, ואחרי-כן הושם לחיל החימוש בתוקף מקצועו, אך נשאר מוצב ביחידתו ושירת עמה בבקעת הירדן. בשעה שגויס אבי, עוד לא היה בן 18. הדבר גרם ויכוחים רבים עם אביו, ומשיצא אבי וידו על העליונה, לבש את המדים בחן ובגאווה רבה. מפקדו ציין שאבי מילא את תפקידו במסירות רבה וביעילות. בתעודת השחרור שלו נאמר שהוא חייל אחראי, מסור ובעל יזמה ושביצע את תפקידו בדרך היותר טובה.

לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים ביחידת גישור. הוא החל לעבוד בתעשייה האווירית. כשלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים נשא אישה והזוג עבר להתגורר ביהוד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא אברהם ליחידתו ונשלח עמה לסיני. הוא השתתף בבניית הגשרים על תעלת סואץ בגזרות אחדות. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נסע אבי במשאית באזור טסה, כשכוחות צה"ל צלחו את תעלת סואץ. הוא התנדב לבצע משימה ותוך כדי פעולה נפגעה המשאית פגיעה ישירה מהתקפת מטוסי האויב ואבי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אברהם היה חייל למופת וחבר נאמן".

הוריו הנציחו את שמו על לוח שיש בבית-כנסת, וכן נקבעו שתי מלגות על שמו, המוענקות מדי שנה בשנה לתלמידי בית-ספר תיכון באמצעות מועדון "ליונס" בנתניה; בבית-הספר "בארי", שאברהם ז"ל למד בו, הוקמה אנדרטה לזכר תלמידיו שנפלו במלחמות ישראל. כמו-כן מוקם בבית-ספר זה חדר-עיון לזכר הנופלים, בהשתתפות ההורים השכולים.