בנם הבכור של ליליה ויבגני. נולד ביום ט"ז באייר תשס"א (9.5.2001) בסימפרופול בחצי האי קרים שבאוקראינה. אח לארתור.

ניקיטה גדל כפעוט בעיר מולדתו. כשהיה בן ארבע עלתה המשפחה ארצה, הם התיישבו בדימונה שבה חיו קרובים שלהם. ההתאקלמות בחיים בישראל והקליטה של השפה העברית היו מהירים מאוד, סיפרה אימו: "הוא הלך לגן מבלי לדעת מילה בעברית, לאחר שבועיים דיבר באופן כמעט שוטף את השפה. הגננות נדהמו מהיכולות והחוכמה שלו".

התחנך בבית הספר היסודי "רבין" בדימונה והמשיך ללימודים ב"תיכון דרכא זינמן" בעיר במגמות פיזיקה וביולוגיה. ההצלחה בלימודים הייתה חשובה לו מאוד והוא ביצע את המטלות בקפידה, סיים את לימודיו התיכוניים עם ציונים גבוהים ובהצטיינות יתרה.

ניחן בכישרון קליטה לשפות ושלט היטב בשפות עברית, אנגלית ורוסית. מגיל צעיר התעניין בטכנולוגיה ובמחשבים. הצטרף בכיתה ט' לחוג רובוטיקה, במסגרתו עמל על פיתוח רובוט תוך שימוש בגומי ממפעלים באזור מגוריו וסיים כסגן האלוף בתחרות ארצית. כן השתתף בתחרות רובוטיקה שנערכה בטנריף עם בני נוער משמונים וחמש מדינות, בתחרות עולמית זו הגיע לגמר וזכה במקום שני.

נער חייכן, חברותי ומלא שמחת חיים, המצחיקן שבחבורה. יצר קשרים חברתיים בקלות והיה אהוד על חבריו לכיתה. ניחן ברגישות גבוהה לאחר, נכון היה לסייע ולהושיט עזרה לסובביו בכל דבר ועניין. אוסנת, מורתו בבית הספר היסודי וחברת המשפחה סיפרה: "ילד יפה תואר מהפנים ומהחוץ, ילד ערכי וטוב לב. תמיד היית הראשון לעזור לחברים בכיתה ואם התעוררה לה קטטה בין חברים, היית הראשון שרץ להשכין ביניהם שלום. ילד חכם וחרוץ שידע מגיל צעיר להציב מטרות ולכבוש אותן בכל הכוח".

קשריו עם בני משפחתו היו חמים וקרובים, עם הוריו חלק קשר חברי והם נהגו לשוחח בפתיחות ולחלוק חוויות ולבטים, עם אחיו ארתור נהנה לבלות יחד, לשחק "מלחמה", לבנות מסלולי מכוניות ולהרכיב עם אב המשפחה דברים לבית. כאח בכור, חש אחריות רבה כלפיו ודאג לו. הבילוי המשפחתי המועדף היה לצאת ולאכול במסעדות. משפחתו נהגה לכנותו בחיבה "ניקיטוש" בעוד חבריו לכיתה כינו אותו "ניקטנו" - ניקיטה שלנו.

אחראי, חרוץ ובוגר לגילו, תיארה אותו אימו: "הוא היה אדם בוגר בגוף של ילד, חשב על דברים שילדים לא מתעסקים בהם". מסודר ומאורגן, הקפיד על לבוש ממותג ועל אסתטיקה.

אהב ספורט, בשעות הפנאי עסק באומנויות הלחימה, למד שש שנים טאקוונדו, המשיך ללימודי אגרוף ולאחר שנתיים השתלב בתחום אומנויות הלחימה המשולבות (MMA).

ביום 12.8.2019 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל התותחנים. ראה הזדמנות לשלב בין יכולותיו השכליות ליכולותיו הפיזיות במסגרת שירות קרבי, גאה לתרום את חלקו למען המדינה.

בסיום הטירונות, שובץ כלוחם בסוללה בבסיס באזור הר החרמון, ואחרי קורס נוסף מונה למפקד הסוללה. חד אבחנה ומהיר קליטה, שלט היטב בתפקידו, הפגין אחריות והיה מוערך בקרב מפקדיו.

סיפרה אימו: "חבריו לשירות נהגו לומר כי בסוללה של ניקיטה תמיד יש מה לאכול, על מה לספר, ממה לצחוק. הקפיד שהסוללה שלו תהיה מלאה בכל טוב עבור החיילים שלו. נהג לשוב לבסיס מסופי שבוע בבית מצויד בכמה מזוודות ובהן אוכל ופינוקים לחבריו, אליהם התייחס כאל המשפחה השנייה שלו".

רצונו להושיט יד ולסייע אפיין את התנהלותו גם בבסיס. חוש ההומור בו ניחן סייע להקליל את האווירה והכניס המון אור ואנרגיה. אחד מחבריו סיפר שניקיטה סייע לו רבות בעת שעבר מבסיס אחר, לקח אותו תחת חסותו והקל עליו בהתמודדותו עם קשיי השפה והקליטה במערכת.

שאלת עיסוקו לאחר שחרורו מצה"ל העסיקה אותו רבות, והוא תכנן לעבוד כמאבטח באזור ים המלח כדי לחסוך כסף לקראת לימודים גבוהים.

סמל ניקיטה טננייסקי נפל בעת שירותו ביום כ"ד בטבת תשפ"א (8.1.2021). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי דימונה. הותיר אחריו הורים ואח.

ספדה לו אוסנת מורתו: "ניקיטה ילד אהוב ויקר שלי, אני לא מצליחה להבין איך בכלל מתחילים לדבר עליך בלשון עבר. מחפשת את המילים והכאב העצום שבליבי מסרב לתת להן לצאת החוצה...

ניקיטה שלי, אני עומדת כאן בכאב עצום ונושאת עיני אל השמיים ומבקשת מבורא עולם שישמור לנו עליך, שתדע שלווה ותנוח על משכבך בשלום... תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים ילד אהוב שלי, לעד תחיה בליבי".

ספדה לו אימו של אחד מחבריו הקרובים: "ניקיטה היקר והמקסים, לא מצליחים לקלוט שאתה כבר איננו. מילים אלה בשם כל חבריך לספסל הלימודים שהיית בשבילם בכל זמן חבר אמת... ילד יפה, מדהים, מנומס וערכי. חברותי, אוהב ודואג. השארת חור עמוק, גדול וכואב בקרב הוריך, משפחתך וחבריך. אוהבים ותמיד תישאר בלב חבריך ובליבנו ההורים".

כתב חברו: "זכיתי להכיר בן אדם טוב לב ומצחיק. באותו יום ששמעתי כי אינך כאן יותר ממש התקשיתי להאמין... תמיד אזכור אותך אדם שמח וחייכן, זה שבמרכז הבמה, יהי זכרך ברוך".

אוסנת מורתו ערכה בשיתוף עם בני משפחתו וחבריו את סיפור חייו להצגתו בבית "יד לבנים" בדימונה, בו הוא מונצח תחת הכיתוב: "ניקיטה יקר שלנו, זיכרון דמותך המיוחדת לעד יחקק בליבנו ובנפשנו. אהובנו, אתה כל כך חסר, הותרת בליבנו חלל עצום, תהום ענקית שלעולם לא תתמלא".

ניקיטה מונצח באתר ההנצחה לנופלי חיל התותחנים ברשת, ובאנדרטה החילית בזכרון יעקב.