בנה של רוזה. נולד ביום י' באייר תשמ"א (14.5.1981) באוקראינה.

יבגני (ג'ניה) גדל והתחנך בחמלניצקי שבאוקראינה ולמד במוסדות חינוך בעיר. כבר כילד הוא היה סקרן, אהב לתעד רגעים במצלמה וסייע בהתלהבות לצלם עיתונות מקומי. כן אהב לרקוד, רקד ריקודי עם במסגרת בית הספר היהודי בעירו ואף הופיע בתפקיד סולו.

בשנת 1995, בהיותו בן ארבע-עשרה, עלה ארצה עם אימו. כאן המשיך לימודים וסיים תיכון בהצלחה.

יבגני היה בן יחיד ולכן היה זכאי לפטור משירות קרבי, אך בשל הרצון שלו לשרת באופן משמעותי ולמרות האתגרים הקשורים בכך הוא התעקש ונלחם להתגייס ליחידה קרבית.

בגיל שמונה-עשרה הצליח והתנדב לשרת כחייל בחטיבת הצנחנים. בתום מסלול הלוחם, יצא יבגני לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ומייד לאחר מכן לקורס קצינים. במהלך השירות הפגין יבגני יכולות גבוהות ובלט כחייל וכקצין מצטיין.

לאחר השחרור מצה"ל יבגני בחר ללמוד בטכניון, שם הוא סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במדעי המחשב ובהמשך אף המשיך ללימודי תואר שני, באוניברסיטת בר אילן.

בתום הלימודים השתלב יבגני כעובד בחברת ההיי-טק "ורוניס מערכות". ומהר מאוד הוכיח את עצמו כעובד מבריק, מקצועי ומוביל. יבגני, או "זינר" כפי שכונה בורוניס, התקדם למגוון תפקידים, היה מחויב לחברה ולתפקידים השונים אותם הוא מילא ופיתח קריירה מצליחה. האנושיות שניחן בה וחברוּת האמת עם עמיתיו הפכה אותו לעמוד התווך של הצוותים שבהם פעל.

עוד במהלך הלימודים הכיר את אלכסנדרה (סשה) באמצעות חברה משותפת, ובין השניים נרקמו קשר זוגי וחברות עמוקה שהובילה בחלוף הזמן לנישואין והקמת משפחה.

ליבגני וסשה נולדו שני בנים ובת - יונתן הבכור, אורן ונינט. ליבגני היה חשוב מאוד להיות אב מעורב והוא השקיע רבות בחינוך הילדים, הנחיל בהם ערכים כדוגמת נתינה ואהבת הארץ והכווין אותם להצטיינות ולהצלחה. כאיש משפחה מסור דאג לסשה ולילדים, שמר על מעורבות גבוהה ותמך בהם, אהבתו העזה להם ניכרה בכל ההחלטות והמעשים אותם עשה. למרות העומס בעבודה, יבגני הקפיד לצאת מוקדם פעם בשבוע ל"יום אבא", יום שהוקדש לילדיו, ובו שהה במחיצתם, בילה איתם וליווה אותם לחוגים או לפעילויות אחרות. בין היתר השתתף בחוג יצירה עם נינט, ויחד הם יצרו תכשיטים. את יונתן ליווה לתחרויות שחייה ותמך בו לקראתן והבן אורן סיפר שהוא עזר לו בכל תחום.

בשנת 2010 עברה המשפחה לגור בזיכרון יעקב.

יבגני האמין בחשיבות של "לחיות את הרגע" ולהגשים את חלומותיהם של כל בני המשפחה, לא לדחות הזדמנות לחוויות משותפות ולנצל כל הזדמנות להעניק אהבה ותמיכה. על כן כמעט מדי חורף יצאה המשפחה לחופשת סקי, בחופשות הקיץ הם נסעו עם חברים למחנאות (קמפינג) ברחבי הארץ, בסופי שבוע טיילו רגלית במסלולי הליכה שונים ברחבי הארץ, ומדי פעם טסו לחופשות משפחתיות באירופה.

למרות העיסוקים הרבים, יבגני לא וויתר גם על הגשמת החלומות שלו והשקיע בזה את מעט הזמן הפנוי שנשאר לו באותה רצינות ומסירות שאפיינה אותו. יבגני אהב מאוד לארח חברים ולכן דאג להקים מטבח חוץ בחצר שמהר מאוד הפך למרכז למפגשים חברתיים רבים. על מנת שגם לו תהיה פינה שקטה בה הוא יוכל להירגע ולהתנתק קצת מהשגרה, הגשים יבגני חלום ישן, ניצל את גג הבית ובנה סאונה תחת כיפת השמיים.

יבגני בורך בחיוך רחב ובלט בחוכמתו, באופטימיות, בנועם הליכות, בסבלנות, ביחסי אנוש מצוינים ובחוש הומור מפותח. הוא ידע להרגיע את האווירה גם ברגעי לחץ ובהיותו רגיש ואכפתי לכל סובביו, תמיד מיהר לעזור בלי היסוס כשהוא שם את טובת הזולת לפני טובתו האישית. יבגני היה נחוש ושאפתן ותמיד ניסה ללמוד ולהשתפר.

לאחר שחרורו מהשירות הסדיר ולאורך השנים, נקרא יבגני לעיתים קרובות לשירות מילואים. הוא הצטרף לפלוגת המסייעת של גדוד המילואים 9263 בחטיבת הצנחנים הצפונית במילואים, 226 (עוצבת הנשר), והתקדם במגוון תפקידי פיקוד בגדוד בהם מפקד מחלקה (מ"מ) וסגן מפקד הפלוגה (סמ"פ). לאחר שעבר בהצלחה קורס מפקדי פלוגה (מ"פים), מונה יבגני בשנת 2016 לתפקיד מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד ולמרות התובענות של תפקיד זה, המשיך בתפקידו שנים רבות. הוא היה מנהיג שקט וכריזמטי, הוביל את חייליו באומץ ובתבונה ודאג להם גם בשירות הפעיל וגם בתקופות שבין סבבי המילואים. חייליו ראו בו מפקד מקצוען ויוצא דופן, דמות אח גדול ומודל לחיקוי.

יבגני אהב את השירות, נתן דוגמה אישית, לא חשש מאתגרים והלך תמיד בדרך שלו. כך למשל בקיץ 2006, בפרוץ מלחמת לבנון השנייה, גויס ללחימה ופיקד על מחלקה. לקראת סוף המלחמה נכנסה הפלוגה לכפר בדרום לבנון ויבגני קיבל פקודה למקם את המחלקה במבנה מסוים. בהיותו חד-אבחנה, דעתן ומקצועי ללא פשרות, הבחין שהבית חשוף לירי ולכן ביקש להתמקם במבנה אחר בטוח יותר. כעבור זמן קצר התברר שצדק והציל חיי אדם, שכן כמה דקות לאחר מכן ספג המבנה הראשון, בו הוא התבקש להתמקם, אש אויב מסיבית.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

יבגני נקרא מיד באותו יום למילואים. בשל התפשטות המלחמה גם לחזית הצפונית התמקם יחד עם פלוגתו בגבול לבנון שם הם נשארו במשימת הגנה על יישובי הצפון עד לפברואר 2024. למרות סבב המילואים הארוך והמאתגר, יבגני לא היסס, הוא אהב את המדינה והאמין שיש להגן עליה, לתת הכול למענה ולעמוד בראש הכוח המגן.

בהמשך המלחמה גויס יבגני ביחד עם חייליו לשני סבבי לחימה ארוכים נוספים ובסך הכול שירת מתחילת המלחמה ולאורך שנת 2024 חודשים רבים, מאתגרים ומסוכנים, שבהם לחם בגבורה והוביל את חייליו בלחימה מול האויב. יחד הם הגנו בגופם על יישובי הצפון והשתתפו בתמרון הקרקעי בלבנון שהחל בספטמבר 2024. לאורך הדרך דרש מחייליו לעמוד במשימות שקיבלו והקפיד על מקצועיות, על ערכיות ועל מסירות של כל אחד ואחד מהם. "אנחנו לא רק שומרים על ההווה, אלא גם בונים את העתיד – העתיד שלנו", אמר להם.

לסשה והילדים יבגני לא סיפר הרבה על מידת הסכנה כדי לא להדאיגם, "הכול בסדר, הכול טוב", השיב לשאלותיהם.

ביום ראשון 8 בדצמבר 2024 יצא יבגני בראש חייליו לפעילות מבצעית בדרום לבנון לטיהור מרחב קרקעי. במהלך הפעילות, התפוצץ מטען חבלה ויבגני נהרג. לצידו נפלו שלושה מלוחמיו– סרן שגיא יעקב רובינשטיין, רב-סמל ראשון בנימין דסטאו נגוסה ורב-סמל ארז בן אפרים.

רב-סרן יבגני זינרשיין נפל בקרב ביום ז' בכסלו תשפ"ה (8.12.2024). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בזיכרון יעקב. הותיר אישה, שני בנים ובת.

כתבה רעייתו: "המורשת שהשארת לכולנו, יבגני, תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו לנצח נצחים. מתגעגעים אליך, ג'ניה אהוב יקר, לעשייה שלך, לנוכחות שלך, לחיוך שלך, לכל הטוב המופלא הזה שקיים בך. מתגעגעים אליך ולכל מה שאתה מסמל – עבורי, עבור הילדים, עבור חבריך, עבור חייליך, עבור כל עם ישראל".

חברת "ורוניס", שבה עבד, פתחה תוכנית התמחות ומלגות על שמו, עבור סטודנטים וסטודנטיות המשרתים במילואים.

דפי אינטרנט לזכר יבגני הועלו באתר המועצה המקומית זיכרון יעקב ובאתר הטכניון.