בנם של מזל ודוד. נולד ביום י״א בשבט תשי״ז (13.1.1957).

מאיר גדל והתחנך בעיר עכו. למד בבית הספר היסודי ״בית יעקב״ ובתיכון הדתי בעיר.

בהגיעו לגיל שמונה-עשרה התגייס לשירות חובה בצה״ל.

מאיר נפצע במהלך שירותו הצבאי.

את רוזה הכיר בילדותו, כאחות של חברו. כשבגר, שידכו ביניהם חברים, אך למעשה כבר הכירו אחד את השנייה ויחד הם צחקו על המצב. השניים החליטו לתת סיכוי לקשר ומאז לא נפרדו במשך שלושים ושמונה שנים.

ביום 16 בנובמבר 1982 נישאו ובשנים הבאות נולדו להם שתי בנות: עדי ומור. מאיר היה אב פעיל, מעורב, חם ואוהב, דאג למלא אחר צרכיהן הן הפיזיים והן הרגשיים ותחזק עמן קשר חזק וקרוב. עבורו, בנותיו היו עליונות בסדר עדיפויותיו, גם אחרי שיצאו מהבית והקימו משפחות משל עצמן.

מאיר היה אדם משפחתי, ושמר על קשר הדוק עם בני משפחתו הגרעינית והמורחבת, על אף שחלקם גרו במרחק רב ממנו. היה אדם אופטימי, תמיד ראה את הטוב, נהג לעזור לזולת וניחן בטוב לב. הוא אהב את הבריות, והיה אהוב על ידי סובביו.

הייתה לו אמונה חזקה בדת, אהב את התורה, הקפיד להתפלל בכל יום וללמוד תורה ותהילים בשיעורי רב. דאג לתרום ככל יכולתו לקהילת בית הכנסת בשכונת מגוריו בעיר עכו, בין אם זה לסדר ולנקות את בית הכנסת ובין אם להעניק תרומה כספית. אחת מהתרומות הייתה עבור בניית קיר במערת רבי שמעון בר יוחאי.

לא פעם נתן צדקה בסתר, ועל רבות מתרומות אלו נודע למשפחתו רק אחרי פטירתו.

על אף שלא יכול היה לעבוד בעקבות פציעתו, היה לו חשוב להתנדב במסגרות שונות בסיוע ארגון נכי צה״ל. ההתנדבות היוותה עבורו דרך חיים.

בנותיו בגרו ונישאו, ומאיר זכה להכיר שתי נכדות בחייו: רוניבל ואריאה.

מאיר זוהר נפטר ביום כ"ז בטבת תשפ"ג (20.1.2023). בן שישים ושש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעכו. הותיר אחריו אישה, בנות ואחים.

על מצבתו חקקו אוהביו פסוקים מהתנ"ך: "איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע" (איוב א' ח'), ו"טוב שם משמן טוב" (קהלת ז' א').