בנם הבכור של הדסה ושלום. נולד ביום כ' בתשרי תשנ"א (9.10.1990). אח לדולב, תומר ואלירז.

ניר גדל בגבעת ושינגטון, המשפחה גרה במכללה האקדמית סמוך לקבוצת יבנה. היה ילד שמח, חייכן ומוקף בחברים. אהב את הבית והמשפחה, בעל טוב לב, אופטימי וראה את הטוב בכל דבר.

למד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים בקבוצת יבנה, ובבית הספר התיכון ״קריה תורנית טכנולוגית בית שלמה״ ברחובות.

בצעירותו שיחק בליגת הכדורסל המקומית, במועדון חבל יבנה. נהנה מפעילויות אתגריות, ספורט, כדורגל, שחייה וטיולים. הוא אהד את קבוצת ״בית״ר ירושלים״, הקפיד לצפות במשחקים בטלוויזיה ובאצטדיון.

ערך הנתינה הוביל את ניר וכבר בגיל צעיר החל להתנדב בעמותת ״חסדי עירית״ שנוסדה ביישוב מגוריו. תחילה סייע בהרכבת סלי מזון וכשבגר, התנדב גם בחלוקתם.

בהגיעו לגיל שמונה-עשרה, התגייס לצה״ל ושירת כלוחם בחטיבת הנח״ל. הוא אהב את תקופת השירות הצבאי ורכש חברים רבים. בצבא דבק בו הכינוי ״בסבוס״ (משהו מתוק, בערבית), כי תמיד היו לו ממתקים בכיסים וכשמישהו רצה משהו מתוק, הוא ידע לפנות לניר. לאור תפקודו הבולט לחיוב, קיבל את אות הצטיינות מפקד החטיבה.

אחרי שחרורו הוא שובץ לשירות מילואים בגדוד 8110 ״יואב״.

לאחר שחרורו מצה״ל, עבד בעבודה מועדפת בקבוצת יבנה. בהמשך, עבד כנהג וכמחסנאי בחברת ״אלבטק״.

ניר הכיר את נופר דרך קרוב משפחה ומיד נוצר ביניהם חיבור מיוחד והם הפכו לזוג ולחברים הכי טובים. בשנת 2017 השניים נישאו, בשנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים: עמליה, עמנואל ועדיאל. ניר היה אבא מכיל ואוהב.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו היום ניר נקרא לשירות מילואים ויצא להילחם בגזרת עוטף עזה, שם נחשף למראות קשים. בהמשך, נכנס על היחידה ללחימה בתוך רצועת עזה.

ביום 29 בדצמבר 2023 נפצע באוזניו ופונה לבית חולים. שמיעתו נפגעה ונאלץ לעבור טיפולים אינטנסיביים לטובת שיפור המצב. על אף שכבר לא יכל להילחם עם חבריו ליחידת המילואים, דאג ניר לספק להם פינוקים שונים.

מאז פרוץ המלחמה, ניר התמודד עם קושי נפשי עקב המראות, הריחות והזיכרונות שליוו אותו. הוא לא רצה להכאיב לסביבתו ולכן שמר את הכאב לעצמו. ניר יצא מהמלחמה, כתבו אוהביו, אבל המלחמה לא יצאה ממנו והוא לא הצליח לשאת את הכאב.

ניר דורון אברהם נפטר ביום י"א בניסן תשפ"ד (19.4.2024). בן שלושים ושלוש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בגן יבנה. הותיר אחריו אישה, בת ושני בנים, הורים, שני אחים ואחות.

על מצבתו חקקו אוהביו: ״הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ״ (תהילים, פרק ט״ו, פסוק ב׳).

להנצחתו של ניר, המשפחה הפיקה סטיקרים עם מסרים המאפיינים את דמותו וערך הנתינה שהוביל אותו בחייו: ״יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה״ (הרב אליהו דסלר). ״האדם הגדול הוא לא מי שעושה את הדברים הגדולים, אלא מי ששם לב לדברים הקטנים שמסביבו, כי נתינה מהלב יכולה לשנות חיים״ (מרטין לותר קינג).