חייה של שושי מרום מתמצים ב-24 שנים שנגדעו ביום קיץ בהיר בתאונת-דרכים קטלנית. בדרכה לבקר חיילת פצועה בבית-הבראה בצפון הארץ, מצאה את מותה. אולי סמלית העובדה שדרכה האחרונה של שושי אפיינה את דמותה ואישיותה. אהבת אין-קץ לחברים ולבני משפחה, נכונות לעזור ולסייע בשעת-דחק, לעודד ולהיות אוזן קשבת ברגעי מצוקה.

מסלול חייה אופייני לבני-גילה - ילידת בת-ים (כ' אלול תשי"ב, 10.9.1952); בכורה למשפחה שמנתה ארבעה ילדים; לימודים בבית-הספר היסודי 'עקיבא', בבית-הספר התיכון 'בית וגן' וסיום לימודים בבית-הספר התיכון 'פיטמן' שבתל-אביב.

בחודש אפריל 1971 גויסה לצה"ל. לאחר טירונות השתלמה בקורס עובדי חדר-בקרה והושמה לחיל-האויר. לאחר תום שירותה הסדיר התנדבה לשרת בצבא-הקבע באבו-רודס, שם היתה כל משך מלחמת יום-הכיפורים. בתום השירות בסיני עברה לשרת באזור תל-אביב.

תפקידיה בצבא היו ברובם אפורים וקשים, אולם משהוטל עליה תפקיד כלשהו ביצעה אותו ברמה מעולה, בצניעות, בעקשנות, במסירות ובאחריות.

באוגוסט 1976 נישאה לקצין בצבא-הקבע. הזוג הצעיר התחיל את דרכו המשותפת בשכונת הבוכרים בירושלים, ושושי עברה לשרת בפיקוד המרכז.

על-אף התפקיד האחראי שהוטל עליה ואשר לו הקדישה שעות רבות, הצליחה לטפח קן משפחתי חמים וכעקרת-בית התחילה לפתח תחביבים רבים כעבודות-יד מגוונות ובישול. חריצותה ודבקותה בכל מעשיה לא הותירו אף תחום-עיסוק מקופח.

חלומות משותפים על עתיד ורוד - קרוב ורחוק - על רצונות ותכניות - נקטעו אחרי עשה חודשי-נישואים, בשדה הקטל - בכביש.

משפחתה תרמה ספר-תורה לזכרה לבית-הכנסת שבשכונתה.