בנם הבכור של רחל ושמואל. נולד ביום י"א באב תשס"ג (9.8.2003) במושב ירדנה שבעמק המעיינות, סמוך לבית שאן. אח גדול לספיר.
שהם גדל והתחנך בירדנה, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון "שק"ד דרכא עמק המעיינות" בקיבוץ שדה אליהו הסמוך.
ילד יפה תואר, עדין ומלא חלומות, תלמיד חכם ומצטיין שהיה אהוב ונאהב בכל מקום בו היה.
מגיל צעיר גילה משיכה מיוחדת לעולם השריון והטנקים. אביו, שמואל, שהיה לוחם שריון, לחם בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), נלקח בשבי המצרי ושוחרר בעסקת חילופי שבויים לאחר ארבעים וחמישה ימים. שהם, שספג את ההיסטוריה המשפחתית ואת גבורת אביו מינקות, פיתח גאוות יחידה עמוקה, תחושת שליחות ורצון עז לשרת את המדינה.
כהכנה לשירות, בחר להצטרף למכינה הקדם-צבאית "מגן שאול", השוכנת ביישוב נוקדים שבגוש עציון. הלימודים במכינה העמיקו את אהבתו לארץ ישראל, לנופיה ולהיסטוריה שלה.
ב-20.3.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. הוא בחר בתפקיד נהג טנק, כמו אביו, ושאף לשרת כמוהו בגדוד 52 של חטיבת השריון 401. בתחילה הוצב בחטיבה 188, בהמשך הוצב בגדוד וביחידה שבחר. היה מאושר מאוד, חש סיפוק רב וגאווה גדולה להמשיך את מורשת אביו.
שהם אהב מאוד את השירות בצה"ל, את התפקיד שמילא ואת חבריו לפלוגה. נוכחותו הייתה שקטה אך בולטת, מעולם לא התלונן ועשה הכול בחיוך, מלא באנרגיות, בשמחה ובמוטיבציה. הוא היה לוחם נחוש, אמיץ, מסור ומקצועי, ששמר על כבודם של חבריו ותמיד היה שם עבורם. כשהגיעו חיילים חדשים לפלוגה, הוא היה זה שחנך אותם ודאג להם.
הוא היה איש של אנשים - כריזמטי, סוחף ורגיש, בעל לב ענק ואהבה עמוקה לזולת. חבריו מתארים אותו כאיש סוד, חבר אמת שאפשר היה לדבר איתו על הכול, ושתמיד עזר ונתן מעצמו לכל סובביו. היו לו חוש הומור משובח, רוח שטות כובשת וחיוך רחב שלא ירד מפניו גם ברגעים מאתגרים. הוא התנהל בצניעות, בענווה ובהודיה, ידע להעריך את הרגעים הקטנים בחיים ומצא את הטוב בכל קושי.
שהם ציפה לחזור לעמק המעיינות שאותו אהב, ולאחר טיול בעולם רצה לגור בקרבת הוריו האהובים והנערצים. בנוסף, תכנן ללמוד לתואר בפסיכולוגיה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
שהם היה לקראת סיום הצמ"פ, שלב האימון המתקדם, ולאחר התארגנות בבסיס נשלח ללחימה בשטח רצועת עזה. הוא התמלא בתחושת שליחות וחש גאווה גדולה להגן על המדינה ולהשיב את הביטחון לתושביה. מעל לכול, שאף להיות שותף לחילוץ חטופים, וכבן לפדוי שבי, ראה זאת לא רק כמשימה לאומית אלא גם כתיקון אישי. "זו סגירת המעגל שאני רוצה לעשות", כתב לבן דודו מאור. "לשחרר חטוף אחרי שאבא שלי בעצמו היה".
במשך קרוב לשנתיים לחם ברצועת עזה. כשקרוביו ביקשו שייצא משדה הקרב ויתרחק ממוקדי הסכנה, אמר: "אני נשאר עם הגדוד עד הסוף".
שהם היה נהג טנק מעולה, שמפקדיו סמכו עליו גם במבצעים המורכבים ביותר. כנהג מצטיין עבר הכשרה על טנק ברק, וצורף לחפ"ק מח"ט 401. אחרי שמפקד החטיבה אלוף משנה אחסאן דקסה נהרג בקרב ב-20.10.2024 שהם, שהושפע מאוד מהאירוע, חזר לפלוגת ומפיר בגדוד 52.
ביום שני 14 ביולי 2025 השתתף שהם בקרב גבורה בעיר ג'באליה שבצפון רצועת עזה. במהלך הקרב, הצליח יחד עם צוות הטנק שלו לחסל חוליית מחבלים שסיכנה את הכוחות. בהמשך, אירע פיצוץ בטנק. שהם נהרג במקום, ואיתו שני לוחמים נוספים.
סמל ראשון שהם מנחם נפל בקרב ביום י"ח בתמוז תשפ"ה (14.7.2025). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בירדנה. הותיר אחריו הורים ואחות.
על מצבתו חקקו בני משפחתו את המילים: "תוכו רצוף אהבה, גבורתו מעוררת תקווה, תחנות חייו הפכו לאבן דרך במסע חיינו".
שהם השאיר אחריו מכתב להוריו, אותו כתב לפני הכניסה ללחימה ברצועת עזה: "אם אתם קוראים את זה, כנראה שאני לא פה איתכם יותר. תשתדלו להיות חזקים ולא לשקוע בדיכאון, תעשו את זה בשבילי. אני עכשיו למעלה, מסתכל עליכם בשלווה. אל תהיו עצובים.
עכשיו תורי להגן על המדינה אחרי שאבא עשה את זה ביום כיפור, והוא תמיד היה המודל לחיקוי שלי. תמיד אהבתי אתכם יותר מכל, גם אם לא אמרתי את זה, ואני מצטער שלא הראיתי יותר אהבה. תדאגו לספיר אחותי היקרה ותפיצו אהבת חינם. אוהב אתכם מלא, שהם שלכם. עם ישראל חי!"
רחל, אימו של שהם, ספדה לו: "תמיד דאגת לי, לאבא, לספיר, למשפחה, לחברים. תמיד אתגעגע אליך שהם, אתה תחסר לי הרבה מאוד. אני מבקשת ממך שהם, תשמור עלינו מלמעלה".
אבא שמואל ששהם הלך בעקבותיו לשריון מספר על ילד יפה תואר, שתמיד התנהג יפה והייתה בו שמחת חיים אמיתית, אהוב על כולם. החוסר שלו בכל פינה, בכל דקה.
אחותו ספיר כתבה: "העולם ממשיך כאילו רגיל, אבל בעולם שלי הזמן נעצר ברגע שאיבדנו אותך.
איך ממשיכים בלעדיך? בלי הקול שלך, בלי הצחוק, בלי הידיעה שעוד רגע תחזור עם האנרגיה שרק אתה ידעת להביא הביתה. אין לי תשובה איך להמשיך, יש רק געגוע שלא מתרגל לשנים חדשות".
בשנה האחרונה לחייו, ברובה היה בעזה, הכיר שהם את אנבל. היא כתבה: "זה לא נתפס, היית האדם הכי מצחיק עם הלב הכי טוב בעולם... המשפחה והחברים, לצד המדינה שאותה כל כך אהבת, היו מעל כולם תמיד. מאז השביעי באוקטובר, מלחמת הקיום שלנו, נלחמת בעזה. שנתיים בעזה. לא רצית שום הנחות.
אני לא מעכלת שלא אראה אותך, שמישהו יעיר אותי כבר מהחלום הרע הזה. אתה היית הלב שלי, היית מסודר, תכננת הכול בקפידה לי, למשפחה, לחברים שלך בפלוגה. תודה שהם שלי על הזכות להיות לצידך, ללמוד ממך, לאהוב אותך. תודה על צחוק ודאגה ואהבה בלתי נגמרת".
דויד ומאור, בני הדודים שיחד עם שהם היו משולש בלתי מנוצח, מרגישים שחרב עליהם עולמם וחסרה להם צלע. "היינו ביחד בכול, שלישייה שכזו, משתפים אחד את השני בכל סודות החיים, גם הכמוסים ביותר, שהם נתן לנו את העצות הטובות ביותר, תמיד מצחיק, עמוק ושטותניק גם יחד, מרגישים שחסר לנו חלק בגוף מאז ששהם נהרג. חלמנו בעתיד הרחוק לגור יחד, בית ליד בית עם המשפחות שלנו וידענו שלא משנה מה אנחנו יחד, האסון הזה לקח לנו חלומות יפים ועתיד שחלמנו יחד".
מותג היינות Wine & Friends הוציא סדרת יינות לזכר שהם.
עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_shoham_menahem.
עמוד נוסף לזכר שהם נפתח באתר memoriz.plus.