משה, בנם של קלרה ושמואל, נולד בשנת תש"ד (1944) בסנט פטרסבורג, רוסיה.

גדל והתחנך בעיר סאו פאולו אשר בברזיל עד גיל חמש-עשרה.

ביוני 1959, בהיותו חניך בתנועת "השומר הצעיר" ביקרה בברזיל הגב' גולדה מאיר, אשר כיהנה כשרת החוץ של מדינת ישראל וקראה ליהודי ברזיל לעלות ולהתיישב בישראל. קריאה זו שימשה, מבחינתו של משה, כזרז להגשמת חלומו הציוני.

וכך, בשנת 1961 משה עלה לישראל ונקלט כעולה חדש בקיבוץ ברור חיל בנגב הצפוני,שם עבד לצד חברי הקיבוץ בחקלאות וברפת.

זמן קצר לאחר קליטתו בקיבוץ, הביע רצון להתגייס לצה"ל ואכן גויס לחיל התותחנים.

בשנת 1966 נישא לג'וליה שאלתיאל, אף היא עולה חדשה מסלוניקי, יוון. הם הקימו את ביתם בעיר חיפה, שם נולד בנם הבכור מורדי.

משה החל את דרכו המקצועית כעובד חברת החשמל . בתקופת עבודתו בלט ביחסי אנוש מצוינים, במקצועיות ובתרומה לארגון ואף זכה לצל"ש מטעם החברה על הצלת חייו של עמית לעבודה אשר התחשמל במהלך תיקון עמוד חשמל בוער.

בשנת 1970, במלחמת ההתשה, כששירת במילואים ברמת הגולן, באזור רפיד, נפצע קשה במהלך שהותו בבונקר בעת התקפה של האויב. הוא פונה במסוק לבית החולים, שם התברר כי איבד את מאור עיניו ונפצע באזורים נוספים.

כשלושה חודשים לאחר פציעתו, נולדה בתם השנייה. משה בחר יחד עם רעייתו לקרוא לבתם אור-לי, ושמה מסמל את התקווה שמאור עיניו ישוב אליו. כעבור שנתיים נולדה בתם השלישית, יעל.

משפחתו הייתה מאז ומתמיד מרכז חייו. משה דאג לאשתו ולילדיו וגילה מסירות, ביטחון ואהבה אין קץ. שימש עמוד התווך של המשפחה לאורך כל השנים.

במהלך שיקומו, התעקש לחזור למקום עבודתו, ושימש בתפקיד מרכזן בחברת החשמל, שם בלט בתכונותיו אשר אפיינו את דמותו: אנושיות, יכולת הקשבה, מעורבות אישית ורצון לסייע לכל אדם, ללקוחות ואף לעובדי החברה, בכל בעיה שהוצגה בפניו.

לאורך חייו משה היה אדם ישר, הגון וטוב לב, אוהב אדם ואהוב על הבריות. מוקף בחברים מכל תקופות חייו, בעל חוש הומור, אוהב מוזיקה ובעל תחביבים רבים. היה איש אוהב חיים, ששר טייל עם רעייתו וחבריו בארץ ובחו"ל.

משה אהב את הארץ בכל מאודו ואף חינך את ילדיו ונכדיו, שירה ונוה, לערכיות, לציונות ולאהבת הארץ.

בשנים האחרונות, הידרדר מצבו עקב סיבוכים הקשורים לפציעתו.

ביום ו' באלול תשפ"ב (2.9.2022), משה שוורץ נפטר. בן שבעים ושמונה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין "שדה יהושע" בחיפה.

כתבו בני המשפחה: "משה אהב את החיים וחי חיים מלאים: משפחתית, מקצועית וחברתית, זאת למרות נכותו הקשה, אשר היתה כרוכה באתגרים יומיומיים. הוא היווה מקור לאופטימיות, להשראה ולשמחת חיים ודוגמה לחוסן נפשי.

עליו נאמר: '...איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא ...'

יהי זכרך ברוך. המשפחה ממשיכה ותמשיך את דרכך לעד".