בן ברנרדו ובירחלינה. נולד ביום כ"ו בניסן תשי"ב (21.4.1952) בקולומביה. למד בבית-ספר יסודי בקולומביה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון ובטכניקום שבקולומביה. לואיס-פרננדו היה תלמיד חרוץ ומוכשר, שהצטיין במקצועות הטכניים, ובמיוחד אהב לעסוק במכונאות ובמסגרות. עם-זאת, היו לו תחומי התעניינות רבים, הוא שלח ידו בכתיבה וניהל יומנים אישיים, שבהם רשם את חויותיו ואת מחשבותיו.

עם בואו לארץ בשנת 1974 עשה לואיס-פרננדו כשנה בקיבוץ 'המעפיל' כמתנדב. כעבור שנה עזב קיבוץ זה ועבר לקיבוץ 'רמת השופט' כדי ללמוד עברית באולפן שנפתח במקום. עם סיום האולפן נשא לאישה עולה חדשה מברית-המועצות, ושניהם עברו להתגורר בחיפה. כעבור זמן קצר עברו להתגורר בשיכון-עולים ביקנעם-עלית, בעוד פרננדו לומד בקורס לחרטות; סיים את הקורס בהצלחה רבה ונשלח לעבוד במפעל 'סולתם'.

לואיס-פרננדו היה בחור אופטימי, עליז וחברותי, מקור-שמחה לסובבים אותו, כשהוא מנגן בגיטרה ושר שירים בספרדית, באנגלית ובעברית. הוא היה אדם רגיש, אשר שמר את צפונות-לבו לעצמו ולא התחלק עם רבים אלא רשם את אשר בלבו ביומנו האישי. פרננדו נקשר קשר עמוק למדינת-ישראל, ביקש להתאקלם בארץ ולשרת בצה"ל, על-אף שרבים מבני-משפחתו וחברי-ילדותו נשארו בקולומביה.

פרננדו גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1977 והוצב לחיל-ההנדסה. הוא היה חייל מצוין, ששימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. הוא השתדל לא להדאיג את בני-משפחתו והקפיד לבקר את אשתו ואת בנו הקטן.

ביום י"ג בטבת תשל"ח (22.12.1977) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברעננה. השאיר אחריו אישה, בן ואם.

במכתב-תנחומים כתב מפקדו: "לואיס היה חייל מצטיין בפלוגה, בעל רצון עז לשרת את המולדת וביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו גם מעבר למה שנתבקש לבצע מבלי לרטון".