בן רגינה ומרדכי, נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ה (15.2.1925) בעיר פלובדיב, בולגריה. בהיותו בן 18 סיים את הקולג' הצרפתי שבעיר והמשיך בפעולתו הציונית, בה החל עוד בהיותו נער. גם בשנות הכיבוש הנאצי היה מקיים אסיפות והצליח יחד עם חבריו לשמור על גחלת האהבה לארץ והכמיהה לעלייה. שאיפה זו מצאה את ביטויה בשיריו שכתב בבולגרית ובציוריו. עם תום המלחמה יצאו שני הבנים של המשפחה, בזה אחר זה, לארץ. אברהם הגיע לחופיה ב-10.10.1944, נכלא במחנה עתלית ובצאתו משם השתקע בחיפה והחל ללמוד בטכניון העברי. הלימודים לא עברו עליו בקלות, אך הוא התגבר על כל הקשיים וביום גיוסו כבר היה קרוב לקבלת תואר מהנדס. אברהם עשה מאמצים רבים להעלות את משפחתו לארץ, אך בהגיע הבשורה שאמנם הותר להם לצאת מבולגריה, קיבל את הידיעה על מות אביו. אמו עלתה אל בניה והספיקה עוד להיפגש שלוש פעמים עם בנה הבכור.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס אברהם והשתתף במערכה על ירושלים ולטרון והגיע לדרגת סמל. לאחר מכן הועבר לנגב. ביום ג' בטבת תש"ט (4.1.1949), בעת מבצע "חורב", בהיותו עם מפקדו בסיור דרומית לרפיח, עלה רכבם על מוקש ואברהם נהרג. למחרת נקבר בחלוצה.

ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.