בנם של שושנה וראובן. נולד ביום כ"ב באלול תשל"ג (19.9.1973) ברחובות.

צחי גדל והתחנך ברחובות, למד בבית הספר היסודי "יבניאלי" בעיר ובתיכון כפר הנוער "עתיד" ע"ש יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב.

מילדות ענה צחי להגדרה "איש של אנשים". הוא אהב להיות בחברת אנשים, ידע לייצר קשרים, תמיד היה מוקף בחברים, אהוב מאוד על כל מכריו ועל צוותי ההוראה שליוו אותו לאורך השנים.

אחרי שעות הלימודים אהב לבלות עם חבריו ונהנה במיוחד לנסוע איתם לחופי הים של ראשון לציון ושל קיבוץ פלמחים.

כבן הזקונים במשפחה, ולו שתי אחיות גדולות, שאף צחי תמיד להוכיח שהוא הגבר של הבית. בתור נער, התחיל לעבוד בגן האירועים "גן הפקאן" ברחובות. היה לו חשוב מאוד להיות עצמאי מבחינה כלכלית, להרוויח את הכסף שלו בעצמו ולא להיות תלוי בהוריו או באחרים.

עם הכסף שהרוויח, רכש רכב מדגם "חיפושית" מיד לאחר שקיבל רישיון. בנוסף, גילה תמיד נדיבות ורוחב לב, נהנה לפנק את כל קרוביו וקנה להם מתנות וממתקים בכל הזדמנות.

בכל מקום בו נכח, צחי בלט לחיוב. קרוביו מספרים כי בכל פעם שנכנס הביתה, האווירה הייתה הופכת קלילה יותר, ושתמיד היו לו סיפורים מצחיקים, הרפתקאות והתרחשויות, אותם תיאר לפרטי פרטים בהומור האופייני לו.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גבעתי". השירות בתפקיד קרבי היה עבורו הגשמת חלום והוא נכנס למסלול ההכשרה מלא במוטיבציה.

אחרי תקופה קצרה במסלול, נקלע צחי למשבר נפשי. בעקבות זאת, שוחרר מהשירות והוכר כנכה צה"ל.

בשנים שלאחר השחרור התגורר צחי בראשון לציון ועבד במספר עבודות מזדמנות. בין היתר, שימש כמלצר ועבד במכירות, ובעיקר עסק בתחומים שכללו תקשורת עם אנשים, דבר שאהב והצטיין בו.

בשנת 2000 נפטרה אימו שושנה. צחי כאב את אובדנה של אימו האהובה, שאליה היה קשור מאוד כל חייו.

צחי מזור נפטר ביום י"ב באב תשס"ד (30.7.2004). בן שלושים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות. הותיר אחריו אב ושתי אחיות.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "זכרך חקוק בליבנו לעד".