בן סוזט וזכריה. שמואל (שמוליק) נולד ביום י"ב באלול תשכ"ה (9.9.1965) בתל אביב. אח של שושנה, חיים ואתי.

שמוליק גדל והתחנך בתל אביב במשפחה מסורתית. הוא למד בבית הספר היסודי "משה שרת" ובהמשך בתיכון "שבח" במגמת מכונאות רכב. שמוליק היה נער שקט וביישן, חבר טוב, בעל יכולות לימודיות ומוכשר בתחום הביצועי.

בשנת 1983 התגייס שמוליק לצה"ל. הוא שירת בחיל התותחנים כמכונאי תותחים, והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. בהמשך עבר לשרת במחנה ג'וליס, שם זכה באות הנשיא כחייל מצטיין.

בשנת 1993 הצטרף שמוליק לשירות הביטחון הכללי ועבד כמכונאי בסדנת הרכב במרחב המטה. כחלק מפעילותו סייע רבות בפעילויות מבצעיות, ועל כך קיבל תעודת הערכה.

במהלך שירותו למד תעשייה וניהול במכללת טומשין.

בשנת 1992 נשא שמוליק לאישה את ענת, שאותה הכיר אצל חברים. ב-1998 נולדה בתם הבכורה רותם, וכעבור כמה שנים נולדה ניצן.

שמוליק נפל בעת שירותו ביום ו' באב תשע"ג (13.7.2013). בן ארבעים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הניח אישה ושתי בנות, הורים, שתי אחיות ואח.

ספדה לשמוליק רעייתו ענת: "שמוליק שתמיד אמר לא, ולאחר שכנוע של אשתו זה הפך לכן, שמוליק המחוספס והגברי שהכיל בתוכו רכות ורגישות שמעטים הגברים שזכו לה, שמוליק שאהב כל כך את הבית וידע את שמות השחקנים בעל פה, וראה את הסרטים שלו פעם אחר פעם ואהב כל כך את הבנות שלו.

שמוליק שלא השאיר אנשים אדישים אליו, ותמיד היו לו משפטים כל כך קבועים כמו: 'זה לא כבד, זה שניצל.' ו'מה החרטא הזה...?' וראה את העולם בשחור-לבן, אבל למד להסתגל שיש אפור ולא התאפק אף פעם לומר את דעתו גם אם לא התאימה לסיטואציה, אבל כולם סלחו לו, כי זה היה הוא עם הלב הענק שבאמת התכוון רק לאמת בלי לפגוע באיש.

שמוליק שמעולם לא השאיר משימות לבוקר. אם משהו התקלקל בבית זה הדיר שינה מעיניו, וכל הלילה התעסק עד שמצא פתרון, כי זה סוף העולם אם לא...

עם הג'ינס שמכסה את הרגליים הארוכות, הקול הרועם שמתכוון להיות שקט אבל נשמע בכל מקום והחלל העצום שהשארת אצלנו - העולם איתך ובלעדיך".

שמוליק מונצח באתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין בגלילות.