בנם של עדינה ודן. נולד ביום י"ז באלול תשנ"א 27.8.1991)) במלבורן שבאוסטרליה. אח לאילן, גבריאל, מעיין ואבינועם.
ליאור עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1993 כשהיה בן שנתיים וגדל בבית שמש. הוא למד שם בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "אתרוג" ובישיבה התיכונית "שעלי תורה". לאחר מכן המשיך למכינה הקדם-צבאית "חמדת יהודה" בבקעת הירדן. ליעד, חברו משם, סיפר: "ליאור היה שמח, אופטימי, ראה את חצי הכוס המלאה והצליח להפוך כל מקום מאתגר למקום שאתה רוצה להיות חלק ממנו. אין בדיחה או שטות מחזורית שהאצבעות של ליאור לא נגעו בה".
לאחר המכינה התגייס לצה"ל ושירת בחטיבה 7 בחיל השריון. אחרי שירות כאיש צוות טנק המשיך לפיקוד, הוכשר לקצונה בבית הספר לקצינים (בה"ד 1), ולאחר מכן שימש כמפקד מחלקה.
כשהיה חייל החלה הזוגיות שלו עם ליאב, שאותה הכיר בתקופת נעוריהם בבית שמש.
לאחר שחרורו מהצבא למד הנדסת מכונות לתואר ראשון במכללת "אפקה" בתל אביב. חבריו ללימודים והמרצים שלו תיארו אותו כ"בחור אהוב, תמיד עם חיוך גדול, מסייע לכולם ומצטיין בכל דבר שנגע בו: סיים את התואר בהצטיינות, השתתף בתוכנית המצטיינים והוענק לו פרויקט גמר מצטיין בקטגוריית תרומה לקהילה".
המרצים של ליאור בבית הספר להנדסה מכנית זוכרים "בחור מקסים עם לב ענק וחיוך כובש שמאיר כל מקום שהוא נמצא בו. למרות השקט שלו, ואולי אפילו בזכותו, אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות המרשימה שלו. תמיד מודע לסובבים אותו, עוזר ודואג לזולתו. ממש ההגדרה למלח הארץ".
ליאור היה שותף לפרויקטים רבים שתמכו באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים: במסגרת תוכנית המצטיינים, התאים מכוניות משחק חשמליות לילדים עם מוגבלויות ופיתח מערכת בטיחות למקלחות עבור מחלקת נוער במרכז בריאות הנפש "גהה". את פרויקט הגמר שלו הקדיש לפיתוח כיסא גלגלים צף במים לבעלי מוגבלויות עבור כפר "נהר הירדן" לילדים המתמודדים עם מחלות קשות.
ירין חברו ללימודים כתב: "הערכתי אותך ואת היכולות שלך להצליח בכל מה שאתה עושה... בחיים לא ראיתי אותך בלי חיוך על הפנים... האדם הכי חיובי שיצא לי להכיר. הלוואי והעולם היה מלא ב'ליאורים', כי הוא בהחלט היה הופך למקום טוב בהרבה".
אליאסף, שביצע עם ליאור את פרויקט הגמר, סיפר על מעלותיו כחבר: "לא היה צומת בחיים שלי שלא התייעצתי איתך לגביו... לא הייתה מעבדה שלא עשינו יחד, לימוד למבחנים, פרויקט גמר מצטיין וצחוקים לרמת הכאב בטן בלי סוף... צמודים אחד לשני בכל קורס, בכל מעבדה, ואפילו פעם אחת לא כעסתי עליך... החיוך שתמיד קיים, החתירה למצוינות שסוחפת את כולם. תמיד היית מספר אחת... אזכור אותך תמיד, את החיוך, השמחה, ההחלטיות שתמיד הכרזת שמשפחה זה לפני הכול".
דוקטור שרון גת שכיהנה ב"אפקה" כראש תוכנית המצטיינים ומרצה בתוכנית להנדסה מכנית, סיפרה על ריאיון הקבלה שערכו לו: "לחדר נכנס בצניעות ובהיסוס בחור מרשים, נעים הליכות ושקט. ואז הוא חייך וכל החדר הואר. הריאיון החל והתחושה הטובה שלנו הפכה מיד לוודאות - ליאור הוא המועמד שאנחנו מחפשים. בתום הריאיון הוא הודה לנו באדיבות ונפרד מאיתנו. עם סגירת הדלת, הבטנו זה בעיני זה בהבנה מוחלטת. לא נדרשו מילים כדי לקבל את ההחלטה.
מהרגע הראשון בתוכנית, בחירתנו בליאור הייתה הצלחה מוחלטת. גילינו מנהיג סוחף, נעים הליכות, דואג ואכפתי באופן מיוחד, יצירתי ומוכשר והכול בצניעות ובחיוך המאפיין אותו. הוא סיגל בתוכו אהבת הארץ והאדם ונתן תחושה של קבלת האחר. אין ספק שהוריו יכולים להיות גאים בגידול בן משכמו ומעלה שהפך למהנדס מוכשר ביותר.
אנו מייחלים ל'ליאורים' רבים נוספים כמוהו בקרב בוגרינו, שכן הם נדירים מאוד".
אחרי לימודיו עבד כמהנדס מכונות, מתכנן מכני בחברת השבבים "ויאר", שם היה חלק מצוות הפיתוח. סיפר דביר מנהלו: "ליאור הגיע אלינו מהתעשייה האווירית... קראתי את קורות חייו והזמנתי אותו מיד לריאיון... תוך כמה דקות הבנתי שזה הבן אדם... מבחינת ניהול הזמן ליאור היה ראוי להערצה. היה מגיע מוקדם ומוציא את הבן שלו אחר הצהריים, אבל זה לא פגע בתוצרים. כל פרויקט שנגע בו היה מוציא תוצרים מעל ומעבר... קשה להשתלב בצוות שהיה כבר מגובש, אך הוא השתלב ממש מהרגע הראשון.
בעבודה הוא הראה את הפן היצירתי שלו והביא רעיונות חדשים שלא חשבנו עליהם. הוא גם היה מאוד יסודי בעבודה שלו. מתכנן מכני זה תפקיד שדורש יצירתיות, אבל בניגוד לרוב האנשים היצירתיים שהם ברדקיסטים, הוא היה גם מאוד מסודר ומתודי. פיתח שיטות ותשתיות שללא ספק נשתמש בהן בהמשך".
בשנת 2014 ליאור התחתן עם ליאב. "בתור אשתו הרגשתי הכי אהובה בעולם", היא סיפרה, "הוא גרם לי להרגיש עטופה ומיוחדת והרגשתי שהוא מכיר ומעריך אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי. אהבנו לטייל ביחד בארץ ובחו"ל, אבל בעיקר אהבנו פשוט לצחוק ביחד. צחקנו שעות ביחד, על הכול ועל כלום".
תחילה גרו בלוד והיו חברי קהילת "תוצרת הארץ". לאחר מכן התגוררו בבית שמש, בהמשך רכשו בית ביישוב הסמוך גבעות עדן, והתכוננו לעבור אליו.
במהלך השנים הם הביאו לעולם את בנם הבכור טל. "הוא היה אבא מושלם", סיפרה ליאב, "היה מגיע לעבודה כבר בשבע בבוקר אחרי שהוציא את הכלבה שלנו לטיול בשביל לחזור מוקדם הביתה ולהיות איתי ועם טלטול הבן שלנו. הוא התפעל והתגאה בו כל כך. עקב אחריו גדל ואהב להשתולל ביחד איתו. גם במילואים הוא היה צמא לשמוע כל פרט קטן שקשור אליו". אורלי, אימא שלה, סיפרה איך רתם את היצירתיות שלו לקשר עם בנו: "פעם הוא בנה רובוט להחזיר את הפלאפון שטלטול זרק".
לצד אהבתו למשפחה הוא גם השקיע בחבריו. סיפרה ליאב: "בחתונות ובמסיבות תמיד מוצא את עצמו על הבמה עם מיקרופון ביד. לא מסתפק בלהשקות רק את החתן והכלה אלא גם משקה את האימא של החתן ואת הסבתא של הכלה. ליאור התעניין באמת באנשים שסביבו. רצה להכיר לעומק מה הם עושים, איך הולך להם בעבודה, במשפחה ובחיים. מצד אחד אדם צנוע ופשוט שלא לוקח את החיים ברצינות מדי ומצד שני טורף את החיים, צוחק בכל הזדמנות, ומנצל כל רגע להיות מוקף באנשים טובים ואהובים על איזו פסגה עם נוף מושלם וכוס יין ביד".
חן, חברה מלוד, סיפרה: "ליאור הוא חבר שכולו רוח שטות, מסמר המסיבה וצחוק מתגלגל בשילוב של איש שיחה בעל רצינות תהומית לפרטים קטנים ולא תמיד רלוונטיים. אהב לטייל בארץ ובחו"ל והיה לו כל הציוד הדרוש – ממאווררים ניידים ועד שולחן לבן קטן שהיה הגאווה שלו. הוא ידע לתת ביסים גדולים בחיים, ליהנות מהמשפחה המופלאה שבנה ולהפוך כל סיטואציה מבאסת לרגע ששווה לעצור בו".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
ליאור, שהיה מפקד מחלקה בגדוד 363 בחטיבת "הראל", גויס, ובהמשך היה חלק מכוח צה"ל שנכנס לרצועת עזה. סיפר עידו, הטען בצוות הטנק שלו: "היינו טנק של מוזיקה, שרים בלי הפסקה, לפעמים אפילו רוקדים... השיר שהוא הכי אהב היה 'ליל חניה'. כשקמים בבוקר, כשנמצאים בעמדה, כשנכנסים לעזה, וגם ביום שליאור נהרג, השיר הזה התנגן".
סיפרו שאר חברי הצוות של הטנק: "ליאור דאג שתהיה בצוות אווירה של ביחד. היינו משחקים ביחד משחקי קופסה וקלפים... במהלך היום הוא היה מקור האנרגיה שלנו, ותמיד אמר, 'כשעובדים - עובדים, וכשנחים - נחים'. ובאמת, בסוף כל יום היינו יושבים מאחורי הטנק על קפה, והוא שאל כל אחד מה שלומו ואיך עבר עליו היום. ולא כדי 'לסמן V', אלא כי הוא באמת רצה לדעת".
דוגמה לאופן שבו היה אהוב על צוותו היא שפעם, כאשר לטובת פגישה נדירה עם ליאב החמיץ ארוחה, מישהו מהצוות דאג לארגן לו צלחת מלאה באוכל. כאשר בא להניח אותה על מיטתו, גילה שם ארבע צלחות מלאות, שכבר הניחו עבורו חיילים שהקדימו אותו.
בבוקר ה-19 בדצמבר 2023 ליאור שוחח בטלפון עם ליאב שיחה נעימה ומלאת צחוק וסיפורים על טל בנם. בהמשך היום, ליאור וחייליו השתתפו במבצע בחאן יונס. סיפר עידו מצוות הטנק: "זיהינו מחבל מניח מטען על טנק שנמצא עשרים מטר לפנינו". הוסיף חנוך דאום, קרוב משפחתה של ליאב: "הוא הוציא את הראש מצריח הטנק, כדי לירות עם המאג במחבל... זה עניין של שניות. הוא פגע במחבל ומנע ממנו את זממו, אבל בזמן הזה מחבלים אחרים ירו עליו טיל שפגע בו פגיעה ישירה ולא הותיר לו סיכוי... ארבעת אנשי הטנק שלפניו ימשיכו לחיות בזכות אומץ ליבו".
סרן ליאור דוד סיון נפל בקרב ביום ז' בטבת תשפ"ד (19.12.2023). בן שלושים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בית שמש. הותיר אחריו אישה ובן, הורים, שלושה אחים ואחות. שבועיים וחצי לאחר נפילתו נולדה בתו, שקד.
ספדה לו ליאב אשתו: "מאמי שלי, אני לא מאמינה שאני עומדת פה ומסכמת את השנים הכי יפות שלנו. רק אתמול דיברנו ואמרת שכואב לך מגעגועים. רצית לשמוע כל פרט על טלטול. ביחד התגלגלנו מצחוק. כמה אהבנו לצחוק יחד. אתה לוקח הכול בקלות, בחיוך ובפשטות. כמה אהבת לחגוג את החיים. אני לא מצליחה לדמיין את החיים בלעדיך. תשמור עלינו מלמעלה. אני אוהבת אותך״.
ספד דן, אביו: ״ליאור היה אור לכולם. היה חברמן אמיתי. לא היה אדם שלא אהב אותו. ממש גיבור כמו שדוד המלך היה... ליאור-דוד שלנו, הכאב הזה יישאר עד סוף ימינו".
גבריאל אחיו ספד לו: ״כל החיים הערצתי אותך. היית אח אגדה בכל שלב בחיים... גם במכינה הלכתי אחריך וגם בצבא תמיד בדרכך כדי לנסות להגיע לרמה שלך. תמיד הייתי בגאווה אח של ליאור. אני בטוח שגם למעלה תהיה אגדה, תרקיד ותשמח את כולם. תודה על כל מה שעשית עבורנו כל החיים״.
מעיין אחותו ספדה לו: ״ליאוריטו אהוב שלי, דאגתי לך מאז שפרצה המלחמה. לא האמנתי שכאשר תחזור נצטרך להיפרד ממך... משכת את הסובבים אותך כמו מגנט, בין אם בגלל גובהך ובין אם בגלל הכריזמה שלך. היית מסמר הערב באירועים המשפחתיים. החיקויים המדויקים מדי שעשית לאבא עם המבטא הדרום אמריקאי שלו. ליאוריטו, אני מעריצה אותך ואת מי שהפכת להיות עם השנים".
ספד לו אבינועם אחיו: ״ליאור אחי האהוב, נלקחת מאיתנו מהר כל-כך והכאב בלתי נתפס... תמיד היית האח המצחיק והשנון של המשפחה... חשבת איך לעזור לכולם, זו מעלה יפה שלך. בשבתות היית עושה את הקסמים שלך לאחיינים. היית מלאך משמיים. פשוט אגדה״.
ספד לו סגן אלוף אמיר, מנהל הלחימה של חטיבת הראל: ״ליאור, התגייסת לשירות משמעותי כלוחם בחיל השריון. פיקדת על חיילים רבים וזכית לשבחים אין-ספור. היית מפקד ולוחם מצוין. ביצעת את תפקידך בצורה הטובה ביותר. שאפת למצוינות. הנחלת לחייליך אהבה לעשייה ופעלת מתוך שמחה תמידית. היית איש שיחה, ידעת לתת עצה נכונה. היית אהוב על כולם, דואג, רגיש. היית אלוף בלרקוד. מעל לכול היית איש משפחה, בן, אח, בעל ואבא אוהב. ליאב וטל היו בראש מעייניך... רק לפני כמה ימים ישבת עם הלוחמים וביקשת לחשוב יחד על שם לבתכם שעתידה להיוולד בקרוב".
כתב גיא מפקדו: "הייתה לי הזכות להיות מפקד הצוות שלך בתקופתך הראשונה בצבא, כבר אז היה ברור שתהיה קצין למופת. תחסר מאוד".
ממכללת "אפקה" כתבו: "מכללת אפקה וכל קהילת הבוגרות והבוגרים כואבים את נפילתו של ליאור, בוגר הנדסה מכנית, שהצטיין בכל דבר בו נגע והכול עם לב ענק וחיוך כובש שמאיר כל מקום שהוא נמצא בו. תמיד מודע לסובבים אותו, עוזר ודואג לזולתו. ממש ההגדרה למלח הארץ. יהי זכרו ברוך".
מהנהלת חברת "ויאר" כתבו: "בצער עמוק אנו מודיעים לחברינו ברחבי העולם על פטירתו של עמיתנו היקר ליאור סיון אשר נפל בפעולה בעת שהגן על ארצנו. מהנדס מכונות מחונן במחלקת המו"פ של ויאר, פעיל נלהב למען זכויות ופוטנציאל של אנשים עם מוגבלות, וסרן (מיל') בחטיבת הראל בצה"ל, יחסר תמיד לכל מי שהכיר אותו".
כתבה דליה, חברה: "ליאור היה אדם שאי אפשר להישאר אדיש אליו, נוטף כריזמה, מלא שמחת חיים, יוזמה ואהבה לאנשים. ליאור יצר עם כל אחד קשר אישי, התעניין באמת... הוא ידע לעודד ולדחוף קדימה בדיוק כשצריך. השאיר אחריו חור ענק בלב, אבל גם המון רגעים יפים ואהבה שלא נגמרת".
משפחתו וחבריו הקימו לזכרו עמוד הנצחה באינטרנט. https://www.lior-sivan.com/ ולזכרו גם עמוד באתר "ממוריז +".
באוקטובר 2024 נחגג בקהילת גבעות עדן, היישוב שאליו עברה משפחתו לאחר נפילתו, פסטיבל יין בהשתתפות מיטב יקבי האזור, והוא מיועד להיחגג לזכר ליאור מדי שנה.