בן משה ומלכה. נולד ביום כ' בסיון תש"י (5.6.1950) במצרים ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1957. יוסף למד בבית הספר היסודי "האחים" שבקרית מלאכי והמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון החקלאי "מקווה ישראל". בבית הספר "האחים" היה מזכיר הכיתה וראש ועדת החברה של בית הספר. חבריו התלמידים, ביודעם שקיבל עליו את תפקיד המקשר בינם לבין המחנך, היו פונים אליו עם בעיותיהם מתוך ביטחון ביכולתו לסייע וליישר הדורים. יוסף היה הכוח היוזם והמניע בכיתתו ואף מחוצה לה. בני כיתתו היו מאורגנים במסגרת בית הנוער בקבוצת "ארזים" והוא היה מנהיג הקבוצה. יוסף אהב סיורים, טיולים ופעולות לילה שבהם נתגלו תכונותיו ומעלותיו: חוסן נפשי, מסירות ועזרה לזולת. תמיד היה ראשון להיחלץ למשימות למען החברה. מחנכו של יוסף כתב עליו שהיה כידיד לו וכעוזר נאמן, ועם זאת התייחס אליו ואל יתר המורים ביראת כבוד. כשהוטל עליו תפקיד היה ממלא אותו בנאמנות, במסירות ובדייקנות. יוסף היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" בקרית מלאכי, תחילה כחניך ואחר כך כמדריך, ושיחק בקבוצת הכדורגל המקומית. מדריכו בתנועת "הנוער העובד והלומד" מעיד עליו שהיה חניך אהוד ומקובל ב"קן", ואך טבעי היה שהוא נבחר כמדריך צעיר וכעוזר ומקשר בין המדריך לחניכיו. יוסף היה ממושמע, דייקן בביצוע תפקידיו, עליז וחברותי. פניו המחייכות שימשו בבואה לטוב לבו הרב.

חדור אהבה למדינה ורצון עמוק ליטול חלק בהגנה על המולדת התנדב יוסף לצנחנים במאי 1968 בטרם מלאו לו שמונה עשרה. פה, בגדוד 202 של חטיבה 35, הומרה משובת הילדות בבחרות, והנער הצעיר נעשה חייל ממושמע ואחראי. מפקדו של יוסף – מוסה בפי חבריו הצנחנים –מעיד עליו שהיה מן החיילים המעולים בפלוגה, שבסיום המסלול המפרך שלה הפך למפקד כיתה. כך הוסיף ואמר עליו: "ניחן בשכל ישר, יזמה, אחריות, מסירות לרעיו ואומץ לב נדיר שבא לידי ביטוי גם בשני הקרבות האחרונים לחייו". במלחמת ההתשה שירת בלא הפוגה בקווי העימות בבקעת הירדן ובתעלת סואץ. כל אותה תקופה עקובה מדם בלט יוסף-מוסה בדאגתו לחייליו מחד גיסא, ובמחויבותו העמוקה לקורה בארץ מאידך גיסא.

ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970) נפל יוסף בהיתקלות עם מארב מצרי בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. במהלך אותו יום קרבות חוו יוסף וצוותו שתי היתקלויות עם כוחות מצריים עדיפים. בשני הקרבות המרים חילץ יוסף בגבורה פצועים תחת אש כבדה של האויב, חיפה על חייליו בעודו חשוף אל מול אש תופת, ונלחם בחירוף נפש עד נשימת אפו האחרונה.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג.