בנם של זוהרה ויחיא. נולד בשנת תש"א (1941) במרוקו.

מיכאל, שקיבל בלידתו את השם מכלוף, גדל בעיירה גוראמה שבדרום-מזרח מרוקו. מתוך רצון להעניק לבנה חינוך איכותי, כאשר הגיע לגיל בית הספר מכרה אימו את כל הזהב שהיה ברשותה. בכסף שקיבלה שלחה אותו ללמוד תורה בעיר פאס, המרוחקת מאות קילומטרים מגוראמה.

נוסף על לימודי התורה הוסמך לתפקיד של שוחט ובודק.

כבר בצעירותו נפטרו אביו ואימו וכל אחיו ואחיותיו הקימו משפחה ועלו לארץ ישראל. מיכאל (מכלוף) החליט גם הוא לעלות לארץ, אך הוא נתפס ונכלא. בהמשך, בשנת 1963, עלה בידו לצאת ממרוקו והוא הגיע לישראל.

עם הגיעו לישראל שינה את שמו למיכאל, וזמן קצר לאחר עלייתו התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל השריון ועבר בהצלחה קורס מפקדי טנקים. לחם במלחמת ששת הימים (יוני 1967), במלחמת ההתשה (1967–1970).

ב-5 במאי 1969 נפצע בתאונת אימונים וכתוצאה מכך נותר נכה. על אף פציעתו התנדב בהמשך לצבא, בין היתר השתתף במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973).

מיכאל התנייד בכיסא גלגלים. הוא נהג לומר שהנכות שלו היא ברגליים ולא בראש, ואכן הוא לא נתן לנכותו להגדיר אותו. הציב לעצמו מטרות, חתר להשיגן, ובזכות חוכמה, כוח רצון ונחישות יוצאת דופן הצליח בכך והגשים את כל חלומותיו.

לאחר תהליך שיקום למד פסיכולוגיה וייעוץ חינוכי באוניברסיטת בר-אילן.

בתקופת הלימודים הכיר את יוכבד ולימים הם נישאו. הם קבעו את ביתם באשדוד, ובה גידלו באהבה ובדאגה רבה את חמשת ילדיהם: זהבה, יחיאל, ערן, ישראל ונטלי.

מיכאל הצליח בעסקיו, בעיקר בנדל"ן. הוא חינך את ילדיו לעצמאות, לימד אותם לכלכל את צעדיהם בתבונה ולהיות תמיד "המובילים ולא המובלים", כדבריו. כבר מגיל צעיר לימד אותם לחשוב בצורה עסקית וכלכלית, להתפרנס בכבוד ולעשות שימוש ראוי בכסף.

מיכאל שחה בבית הלוחם והצטיין בשחייה. הוא הוזמן פעמים רבות להשתתף בתחרויות בינלאומיות, אולם בשל פחד מטיסות ויתר על ההזמנות.

ילדיו בגרו ומיכאל זכה ליהנות מנכדים, אותם אהב מאוד.

מיכאל בן שטרית נפטר ביום כ"ז באדר תשפ"א (11.3.2021). בן שמונים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ושתי בנות, אחים ואחיות.

כתב בנו יחיאל: "כל השנים והרגעים שחווינו יחד חולפים מול עיניי. ודבר אחד לא ישתנה, החותם העצום שהטבעת בחיי ובאישיותי. איש חיל. חכם. יפה תואר. אנו מתגעגעים ואוהבים ובטוחים שממרום השמיים תשטוף כל רגע של כאב.

תהיה סמוך ובטוח שגם כשיחלפו השנים דמותך תיוותר בזיכרוננו חרוטה וצרובה, בדרך זו או אחרת תמיד נראה נשמע ונרגיש אותך. נוח על משכבך בשלום אבא".

יחיאל הנציח את הוריו מיכאל ויוכבד באולם אירועים במבנה בית כנסת בגן יבנה.