בת דוד ומלה. נולדה ביום כ"ב בסיון תשי"ג (5.6.1953) בעיר ורוצלב שבפולין. עלתה ארצה עם משפחתה בשנת תשי"ז. תחילה התגוררה המשפחה במעברת טבעון, ומשם עקרה למושב ערוגות. במושב למדה דינה בבית-הספר היסודי 'תלמי-יחיאל', וכאשר עברה המשפחה לכפר-סבא המשיכה את לימודיה בבית-הספר 'בן-צבי' שבעיר. דינה היתה תלמידה חרוצה, וכישרונותיה המיוחדים במשחק ובבלט התחילו לבלוט כבר אז. היא השקיעה את כל-מאודה בחוג לבלט ולמשחק והופיעה בתפקידים הראשיים בהצגות שונות, כמו: 'שמלת השבת של חנה'לה ו'הזמיר'. עם-זאת, היתה תלמידה למופת ואת לימודיה בבית-הספר היסודי סיימה בהצטיינות. דינה השתייכה לתנועת 'הנוער העובד והלומד', סניף כפר-סבא, והיתה מקובלת על חבריה לתנועה ועל מדריכיה.

היא המשיכה ללמוד בבית-הספר התיכון 'כצנלסון' שבכפר-סבא. תוך-כדי לימודיה מצאה לה דינה פנאי לעזור לאביה בעבודתו - סנדלרות - והתיקונים שעשתה היו מלאכת-מחשבת. נוסף על-כך, טיפלה במסירות בסבתה הקשישה ועזרה לה בכל צרכיה האישיים. תחביביה היו עבודות רקמה, סריגה ומלאכות-יד שונות. רוחה התוססת ומרצה לא מצאו להם פורקן ובעת חופשותיה נהגה דינה לעבוד בבית-החולים לחולים כרוניים 'בית רבקה' שבפתח-תקוה, ובכך הקלה על סבלם של החולים חשוכי-המרפא.

דינה גויסה לצה"ל במחצית דצמבר 1971 והוצבה לעתודה הפדגוגית, בעקבות קבלתה לסמינר למורות ב'בית-ברל'. לאחר שסיימה את חוק-לימודיה והוסמכה כמורה, חזרה לצה"ל למלא את חובתה והוצבה ליחידת מורות בפיקוד הדרום. דינה התחילה ללמד בבית-ספר יסודי באשקלון ועשתה את מלאכתה לשביעות רצונם של הממונים עליה. היתה מורה למופת. השקיעה את כל-נשמתה בחינוך הילדים, והם החזירו לה אהבה.

ביום כ"ג בניסן תשל"ו (23.4.1976) נפלה דינה בעת שירותה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבכפר-סבא. השאירה אחריה הורים, אחות ואח.

במכתב-נחומים למשפחה השכולה כתבה מפקדת יחידת המורות: "דינה היתה חיילת מסודרת, ממושמעת, ישרה ועדינת-נפש. עז היה רצונה להעניק חינוך וחום לתלמידיה, ואכן הצליחה בכך. היא מילאה את תפקידה במלוא האחריות, המסירות והדייקנות המאפיינות אותה. היתה דמות חברותית ומקובלת מאוד".