בנם של מיליה-עמליה ויוסף. נולד ביום כ"ה באדר תשכ"ט (15.3.1969).

ילד נבון ויפה, בעל עיניים טובות ושתי גומות חן אשר היוו את סימן ההיכר שלו.

משה גדל באשקלון, למד בבית הספר היסודי "עוזיאל" ובתיכון "תגר", במגמה ביולוגית-ריאלית.

אח חמישי מבין שישה אחים, להם היה יקר מכול. כיבוד הורים היה נר לרגליו – כילד ליווה את אביו העיוור למקומות רבים ולמד ממנו רבות. הוא היה בן נאמן לאימו, לה הקפיד להביא מזכרות מכל רחבי תבל, ודוד למופת לאחייניו, אשר היו לו כילדים.

משה היה ברוך כישרונות. בנערותו, התגלה כאומן עת זכה במקום הראשון בתחרות פיסול בחול. הוא היה איש ספר, משחר נערותו תמיד נצפה עם ספר בידו ולעיתים אף קרא שניים במקביל. בביתו היה אוסף בן מאות ספרים. בבגרותו, אהבתו לספרים וללימודים הביאה אותו להשלים תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב.

אישיותו הכובשת התאפיינה בחן, נועם וחיוך תמידי, עם סבלנות אין קץ וטוב לב אשר כבש בקסמו את כל מי שנקרה בדרכו. בנוסף, ניחן בנחישות, תושייה, אומץ לב וגבורה.

אהבתו הגדולה לים שלחה אותו לקורס סקיפרים אותו סיים, ומאז חלם להזמין משפחה וחברים לשייט בהנהגתו.

משה התגייס לצה"ל ושירת ביחידת 8200. הוא זכה באותות הצטיינות הן בקורס הטרום-צבאי והן בקורס ההכשרה, היה חייל למופת ושירת את מדינת ישראל למעלה משלושה עשורים בנאמנות.

עם שחרורו מצה"ל המשיך לשרת בכוחות הביטחון במגוון תפקידי מודיעין, ובהמשך השתלב בתפקיד פיקודי. כמפקד, בלט במיוחד ביכולותיו הבין-אישיות הייחודיות, בנועם הליכותיו, בכבוד שהפגין כלפי סובביו וכן במקצוענות, בנחישות ובחתירה מתמדת למצוינות.

משה זכה להערכה רבה בגין יכולותיו המקצועיות והניהוליות הגבוהות, קור רוחו, עוצמתו השקטה ועבודתו עם אנשים. במשך הקריירה הארוכה שלו הצטיין בכל אשר עשה והביא להישגים ייחודיים ופורצי דרך.

משה חיון נפל בעת מילוי תפקידו ביום ח' בסיוון תשפ"ג (28.5.2023). בן חמישים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון.

משפחתו כתבה: "נזכור אותו תמיד כאדם מיוחד וייחודי, חבר אמת הנאמן לערכיו ולארצו, כשמו העניו והצנוע".