בנם של אביגיל חסידה ואליהו. נולד ביום י"ז בניסן תשנ"ב (20.4.1992) בצפת. אח לשישה - דבירה, תהילה, גלעד, איתיאל, נועם והודיה.

בעלה של נטע ואבא של אורי.

רועי גדל בצפת ובה למד בילדותו. כמו כן היה חניך בתנועת "בני עקיבא" בעיר, בשבט "שבות".

הוא תואר על ידי מכריו כצנוע וחכם, שובב, נבון וקשוב, מעמיק ומסור למשפחתו, למדינתו ולסביבתו. ידע להיות רציני וגם לצחוק כשצריך – רציני ושטותניק כאחד.

בהגיעו לגיל תיכון הלך בדרכי אחיו ועבר ללמוד בישיבה התיכונית "ישיבת ירושלים לצעירים" שעל יד ישיבת מרכז הרב בקריית משה בירושלים. הוא בלט ביכולותיו הגבוהות וסיים את לימודיו בהצלחה רבה.

בשנת 2008 היה עד לפיגוע בישיבת מרכז הרב בירושלים. למרות גילו הצעיר גילה תושייה רבה – הוא דאג שהאנשים בקרבתו ימצאו מקום מחסה והכווין את הכוחות למקום הפיגוע. מראות האירוע ורצח שמונה חבריו השפיעו בהמשך על כל צעד ושעל בחייו.

בתום לימודיו בתיכון המשיך לשנת לימודים במכינה התורנית "נטע שורק" שבאפרת, ובסיומה התגייס לצבא. הוא התחיל את דרכו הצבאית בשייטת 13 ולאחר מכן עבר לשרת בחטיבת הנח"ל. יצא לקורס קצינים ועם השנים התקדם בשרשרת הפיקוד ומילא תפקידים רבים, ובהם מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, סגן מפקד גדוד הסיור ומפקד מגמה בבסיס האימונים החטיבתי.

רועי היה מפקד עניו וצנוע. חייליו העריכו אותו והעריצו אותו, וראו בו דמות של מנהיג מעורר השראה. הוא התייחס לכל אחד מהם בכבוד ובאנושיות, הפגין רגישות עמוקה וידע להעניק פתרונות מדויקים ויעילים לכל קושי שעלה. רועי הנהיג את חייליו באומץ ובשיקול דעת, והם צעדו אחריו באמונה מלאה וללא כל חשש.

מעבר לתפקידו כמפקד בבסיס, רועי לא חדל לדאוג לרווחת חייליו גם מחוץ לשעות הפעילות. הוא נהג לבקרם בסופי שבוע כדי לוודא שכולם בסדר ודאג לכל מחסורם. כך למשל, באחת הפעמים, כשגילה שהמקרר בביתו של אחד החיילים ריק, הוא יצא בעצמו לקניות והשאיר את הסל ליד הדלת בלי לבקש תודה. במקרה אחר, רכש מכספו האישי משקפיים לחייל שמשקפיו נשברו.

בכל שנות שירותו זכרם של חבריו מהישיבה לצעירים לא נשכח ממנו. כשסיים מסלול עם החיילים נהג להקדיש את המסע לזכר חבריו, והקפיד לבקר את בני משפחותיהם ולהגיע לעלייה לקבר. אם לא הצליח להגיע, הוא היה שולח תמונה עם סיום מסלול לזכרם. בכל אשר עשה רועי פעל תמיד מתוך שליחות גדולה והכרה בכך שהוא חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל.

בשנת 2014 רועי הכיר את נטע במהלך תרגיל משותף שערכו מתוקף תפקידו כמפקד מחלקת מרגמות בחטיבת הנח"ל ותפקידה כמפקדת על מדריכות מרגמות. הקשר ביניהם הלך והעמיק לאורך מבצע "צוק איתן" בחודש אוגוסט 2014, ומאז הם לא נפרדו. הם אהבו לטייל ברחבי הארץ, ובמיוחד בצפון הארץ. רועי הכיר כל פינה ברמת הגולן וידע היכן יש מעיין שכדאי לבקר בו ובאיזו תצפית כדאי לשבת.

בשנת 2019 רועי ונטע נישאו ועברו להתגורר בתל אביב. בין רועי ומשפחתה של נטע נרקם קשר קרוב ומיוחד, אשר התבטא גם בהחלטתו של רועי לצרף לשמו את שם משפחתה של נטע – מרדכי. בערב ראש השנה תשפ"ד נולדה בתם הבכורה אורי. רועי היה מאושר כמו שלא היה אף פעם בחייו. לדברי נטע, "עוד לא חתכו את חבל הטבור, והוא כבר היה אבא". הוא הרעיף על אורי, שאותה כינה "כדור שוקולד", אהבה רבה, חיבק ונישק אותה ללא הפסקה והיה אב גאה.

רועי היה ספורטאי מוכשר. הוא השתתף בתחרויות רבות - מרתונים, טריאתלונים ותחרויות איש הברזל. רועי אהב את השקט ואת המחשבות בזמן השחייה, את הנוף שנגלה לפניו בעת שרכב על אופניים ואת האתגר והקושי בריצות הארוכות. הספורט היה בשבילו מזור לנפש, התרופה שעזרה לו להתמודד עם אובדן וכאב.

בשנת 2020 סיים בפעם הראשונה את תחרות הטריאתלון "ישראמן". הוא הקדיש את התחרות הזאת לחבריו שנרצחו בפיגוע בישיבה, וכך כתב לאחר התחרות: "התחרות הזו היא כולה להיות יותר חזק מהתירוץ שלך, זו מהותה, ניצחון הרוח והרצון על הגוף והיכולת האנושית. זו תחרות שלך נגד עצמך. במהלך ההכנות המפרכות והתחרות הארוכה, למדתי שהחלומות והשאיפות ייקחו אותי לקו הסיום ושהגוף הוא רק כלי שמתעייף מהר. הבנתי שהתנועה המתמשכת לא מתישה אלא מחזקת ובונה כוחות נפש שלא הכרתי. כל שנותר הוא להקדיש את ניצחון הרוח על החומר לאלה שנתנו הכול, לזכור אותם ולהמשיך לנוע קדימה, לחיות, לחלום ולשאוף, לאורם".

בקיץ 2024 היה רועי עתיד לעלות בדרגה ולהתמנות למפקד גדוד 50. כשקיבל את הידיעה על המינוי לא היה מאושר ממנו והוא הגיב במילים "אחרי תפקיד מג"ד אני יכול להשתחרר בלב שקט".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה רועי היה בתפקיד של מפקד מגמה בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל, ולכן לא היה אמור להשתתף בלחימה. אך הוא לא הסכים לכך. במקום לחזור בסופי שבוע לביתו החליט להצטרף לחבריו בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, שבו שירת בעבר כמפקד כיתה, מפקד מחלקה ומפקד פלוגה. את בחירתו זו הסביר כך: "זה הדור שלנו שעכשיו צריך לעשות את זה, בשביל זה התגייסתי, אני לוחם. זה שאין לי תפקיד עכשיו בלב הלחימה, לא אומר שאני יכול להרשות לעצמי לא להילחם. אני רוצה להיות מג"ד טוב יותר, אני רוצה לבוא עם ניסיון, אין מצב שגדוד שלי נלחם ואני אהיה המג"ד שלו עוד כמה חודשים, ואני לא איתו בפנים".

ב-6 בינואר 2024, בעת פעילות בצפון הרצועה, נפגע רועי במהלך היתקלות עם מחבלים ונהרג.

רב-סרן רועי יוחאי יוסף מרדכי נפל בקרב ביום כ"ה בטבת תשפ"ד (6.1.2024). בן שלושים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, תל אביב. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן-אלוף.

ספדה לו אשתו נטע: "אהובי, האיירון מן שלי, לא יכולת להשאיר לי הספד כתוב? הכרנו לפני כמעט עשר שנים בצוק איתן. אני מנסה לחשוב איך מספידים את אהבת חייך, איך מסבירים לכולם איזה ענק הלב שלך. כמה רגישות, אכפתיות ורצינות. תמיד אמרתי לך שאתה הכי טוב, הכי חזק, הכי צנוע והכי רגיש. סוג של סוס פרא, חייב לטרוף את העולם בגדול. ידעת שהחיים קצרים, ידעת להוביל אותי למקומות בלי גבולות ומעצורים. גרמת לי לפרוץ את הגבולות של עצמי. כמה למדתי ממך רועי שלי, לא לפחד לחלום, להגשים ולחיות את הרגע בלי לשאול יותר מדי שאלות. כל כך הרבה פעמים חשבתי, האם זה אמיתי? אם באמת אתה אוהב אותי עד כדי כך. בכל מקום שהלכתי אמרו לי 'אם היית יודעת כמה הוא אוהב אותך'. אז אני יודעת רורו שלי.

ואיך מסבירים לאורי מי זה אבא שלה? אהבת אותה יותר ממה שמילים יוכלו לתאר. היית מאושר שלושה חודשים וחצי כמו שלא ראיתי מעולם. אני יודעת שאתה סומך עליי שלא נהיה סיפור טראגי. אני מבטיחה לך רורו, אני ואורי נחיה את החיים כמו שרצית. מבטיחה שנגשים את כל החלומות שלנו, מבטיחה לעשות הכול כדי שתמשיך להתגאות בי. אני יודעת שאתה תמיד איתי, זורם אצלי בדם, עוטף לי את הלב. אוהבת אותך עד אחרי הנצח. מורדי שלך".

ספדה לו אחותו הודיה: "שש שנים מדויקות מפרידות בינינו לטובתך. לפני כמה ימים ביקשת שאלך לפצוע שלך שהגיע לבילינסון. זו המשימה שעשיתי הכי מהר בימים האחרונים, רק כי ביקשת. הלוואי שהייתי יכולה שוב שתחזור כדי שאראה לרגע את העיניים האלו, רק עוד פעם אחת. שתלחש לי באוזן 'הודי', או פעם אחת שתצחיק את אבא באמצע הקידוש. תודה שדאגת לי, תשמור מלמעלה על נטע ואורי ועלינו".

ספד לו מפקד בסיס האימונים החטיבתי סגן-אלוף מני: "איך אפשר להיפרד מבן אדם כל כך קרוב? רק בחמישי האחרון השבעת תשע-מאות וחמישים חיילים ועמדתי לצידך. אורי הקטנה הגיחה לעולם לאחרונה ושינתה את עולמך. במקום הספד כתבתי מכתב לבתך שתקרא בעוד עשור – 'לפני עשר שנים החלה מלחמה עם חמאס. אבא שלך באותם ימים לא היה חייב להיות במלחמה ובאופן לא מפתיע התייצב ולקח חלק בקרבות, מסור ציוני. את היית ממש תינוקת והוא עשה הכול כדי שתגדלי במקום טוב יותר. אבא איננו אבל הוא חקוק בליבנו לנצח. דעי שאבא שלך היה גיבור בחייו וכגיבור נפל'".

להנצחתו הוצאו סימניות עם דמותו ומשפטים שכתב במהלך השנים.

מדי שנה מתקיים מפעל "קמחא דפסחא" – חלוקת סלי מזון עם הגדה של פסח למשפחות חיילים מחטיבת הנח"ל לזכרו.

באוקטובר 2025 התקיים מרוץ בא״ח נח"ל לזכרו של רועי, מרוץ שיהפוך למסורת שנתית.

בראש העין הוחלט על הקמת בית כנסת לזכר רועי.