בתם של ילנה ואלכסנדר ווקסר. נולדה ביום כ' בתמוז תשמ"ו (27.7.1986) באוקראינה. אחות לויקטוריה.
יוליה, אשר כונתה בחיבה ג'ולי, או ג'נוצ'קה, גדלה והתחנכה באוקראינה. עלתה לארץ עם בני משפחתה בשנת 1996, כשהיא בת עשר, והשתלבה במסגרות החינוך באזור מגוריה בבאר שבע.
נערה חרוצה ומלאת תושייה, אחראית ומסורה. קשורה להוריה ולאחותה, אשר להם ביקשה לסייע ולעזור ככל יכולתה. בגיל חמש-עשרה התנדבה במשטרת ישראל במסגרת תכנית ההתנדבות בבית הספר ומצאה בכך סיפוק והנאה גדולים, מאז חלמה להתקבל לעבודה כשוטרת בעתיד.
עם הגיעה לגיל גיוס התגייסה ושירתה שירות חובה כשוטרת בלשכת ממ"ר (מפקד מרחב) נגב. היא נהנתה מביצוע תפקידה, פעלה לקידום משימותיה בהצלחה יתרה.
בתום שירות החובה, במאי 2007 המשיכה לשירות קבע במשטרת ישראל בלשכת ממ"ר נגב. לאורך השנים התקדמה בסולם הדרגות והתפקידים והחל משנת 2018 שימשה בתפקיד ראש לשכת קצין אג"ם (אגף מבצעים) מחוז דרום.
שוטרת מקצועית ומסורה, אהבה מאוד את עבודתה במשטרה וראתה שליחות בתפקידה. סיפרה חברתה: "כלפי חוץ הקרינה עוצמה של אישה חזקה הפועלת 'לפי הספר' הן בבית והן בעבודה, אך היו גם צדדים רגישים באישיותה. חברת אמת, אשת סוד, דאגה וכיבדה את כולם".
חברה אחרת תיארה אותה כ"לב הפועם של אג"ם דרום" והוסיפה: "הצוותים כינו אותה - 'האימא של כולם'. תמיד דאגה לחבריה בעבודה וטיפלה בהם, וכשהיה צריך גם נזפה בהם".
במרוצת השנים נישאה לסמואל (שמואל) דאונוב ולזוג נולדו שני ילדים: שיראל ולירון. משפחתה היוותה עבורה את כל עולמה. היא דאגה לילדיה והייתה אם מעורבת ופעילה. בני המשפחה אהבו לבלות זמן יחד, לטייל ולצחוק. "יוליה הייתה עמוד התווך במשפחתה ובמקום עבודתה" סיפרו אוהביה, והוסיפו כי דאגה לסייע להוריה בכלכלת הבית, לטפל בהם, לתמוך ולהיות לצידם בכל עת.
בד בבד עם שירותה במשטרה רכשה השכלה גבוהה וסיימה תואר ראשון במנהל ומדיניות ציבורית, ואחריו תואר שני במנהל עסקים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות הטבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
יוליה, אשר סיימה משמרת בבר הקטן במסיבת "נובה" שהתקיימה סמוך לקיבוץ רעים, הייתה בדרכה לביתה עם הישמע האזעקות ותחילת ירי הטילים המסיבי לדרום הארץ. בקור רוח ובתושייה רבה ניגשה עם שוטרים נוספים לפנות את המבלים ממתחם האוהלים ומשם המשיכה לסייע לכוחות בחפ"ק. החלה להעביר דיווחים מהשטח למפקדה ולכוחות שהיו בדרכם לאזור, שלחה כל העת עדכונים ותמונות על מספרי המחבלים באזור, מספר הפצועים ומיקומים – מידע חיוני אשר סייע בהגעת הכוחות לשטח ובהצלת חייהם של רבים.
סיפר מפקדה ניצב-משנה אמיר קליין: "כבר בשעה שבע וארבעים בבוקר שלחה אליי יוליה את ההודעה הראשונה: 'יש כאן באזור הרבה פצועי ירי, חלק הצליחו להימלט, חלק הגיעו אלינו לחפ"ק'... בקור הרוח שלה הצילה חיים של המון מבלים, בזכותה הבנו שברעים יש טבח. הייתה הראשונה ששיקפה מה קורה בשטח. הדרישה שלה לשלוח כוחות, תחת ירי כדורים לעברם, הובילה אותי ליצור קשר עם הצבא לשלוח לשם כוחות... דרכה הבנתי כמה דחוף לשלוח כוחות לרעים להציל את הצעירים שבחיים ואין להם איפה להסתתר ממאות המחבלים ששם".
בהודעתה האחרונה לבעלה שמוליק כתבה: "תשמור על הילדים. אני אוהבת אתכם".
רב-סמל מתקדם יוליה ווקסר דאונוב נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת שלושים ושבע בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותירה אחריה בעל, שני ילדים, הורים ואחות.
לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל בכיר.
ספדה לה אחותה ויקטוריה: "יולקה שלי. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, הלב פשוט נשבר. במקום להתכונן לפגישה שלנו אני הולכת להלוויה שלך. איך לא מצאנו זמן להיפגש?...
נזכרת איך תכננו את החיים שלנו בתור ילדות בנות ארבע-עשרה ושבע-עשרה, מה כל אחת מאיתנו תעשה כשתגדל. את חלמת להיות שוטרת והצלחת להגשים את החלום שלך. איך חיכינו לך כל הימים האלה בתקווה שתחזרי בשלום הביתה אבל זה לא קרה. אני מאוד אתגעגע אלייך ואת תמיד תישארי בליבי".
ספד לה מפקדה ניצב-משנה אמיר קליין: "יוליה פעלה בעוז ובחירוף נפש בחזית הלחימה מול האויב בקרב ברעים. מי שבתפקידה בשגרה הייתה שוטרת מטה ולא אשת שטח הפכה באירוע ללוחמת ובזכות גבורתה ניצלו חייהם של רבים...
היא הייתה אישה מדהימה, פשוט לביאה – גם בחייה וגם במותה. ביום החופש שלה הלכה להביא פרנסה ולאבטח מבלים במסיבה. דאגה להורים שלה, דאגה למשפחה. נשאה בעול הפרנסה כדי שלא יחסר דבר למשפחתה".
חברתה דנה כתבה: "אהובה שלי, אני רוצה לזכור את כל החיבוקים החמים והחיוכים שלך, רוצה לזכור את כל הצחוקים ורגעי שמחה איתך. ביום הולדתי האחרון בירכת אותי שכל משאלות ליבי יתגשמו, יש לי משאלה - תחזרי. תשמרי על כולנו מלמעלה ותנוחי על משכבך בשלום".
משטרת ישראל הפיקה עלון לזכרה ובו תמונות ודברים שכתבו עמיתיה לעבודה. בפתח העלון כתב ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום במשטרה את הדברים הבאים: "בשבת בבוקר, שבעה באוקטובר 2023, שמחת תורה התשפ"ד, נכפתה עלינו מלחמה... בשבת אחת, במשמרת אחת, שוטרי המחוז הדרומי וביניהם גם רס"ב יוליה ווקסר, היו השכפ"צ של המדינה. במעשיהם ובסיפורי גבורתם היוו דוגמה אישית, סמל ומופת לשוטרי משטרת ישראל."
דף הנצחה לזכרה הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של משטרת ישראל ובאתר ההנצחה womenwarriors ובו תקציר קורות חייה ודברים שכתבו לזכרה.
יוליה מונצחת באנדרטת המשטרה הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.
תצוגת מפה